.

מאד רציתי לכתוב פעם משהו אופטימי אבל נראה לי שהיום זה לא יצא... אולי בפעם הבאה. זה מגיע,לפרקים... תחושת עצבות מחלחלת בזמן האחרון על מה שאני (לא). מרגישה כאילו משום מה קפאתי באיזו נק' (לא מדויקת) של החיים ומאז המשכתי במין סוג של קיום מעוות וחבל היתי מעדיפה לעצור חבל שאי אפשר כי מאז רק הרבה קלקולים ודברים שאני מצטערת עליהם ויחסים שקשה לי להסתכל עליהם ולמרות שהיה בהם גם טוב מעדיפה למחוק אותם ולהתחיל מהתחלה כי כל דבר מוכתם כל זיכרון באכזבה תחושת החמצה חרטה וכעס על עצמי. כל האנשים כבר ראו אותי בחולשתי. אין לי כח לתקן את זה כבר. היום לא בא לי להתגבר לא בא לי להצטרך כל הזמן לנסות לתקן היום אני לא רוצה.. רוצה לחזור לנק' ההתחלה ולא להמשיך מכאן. אני ילדה קטנה, מתעקשת, מתקפלת במיטה ושמה ידיים על האזניים ובוכה ולא מוכנה ודי. (באמת שרציתי לכתוב הודעה פחות מיואשת לא תמיד כך בדכ יש בי מספיק הדחקה מבורכת (לא בציניות!) כדי כן לנסות לתקן אנסה לבוא ולכתוב פעם גם בזמן כזה. ברור לי גם שזו תחושה, והסתכלות נורא לא אוביקטיבית אבל יש בה מין המציאות מספיק כדי להכאיב.