בושה..

אודי שלום, בושה זה ממש לא התחום שלי..ומסתבר שממש אני מתביישת בעצמי, במי שאני, ברגשות שלי...הפעם הראשונה בטיפול ירדתי הכי עמוק שאפשר לכאב שלי..והכי נמוך (תרתי משמע, ישבתי מקופלת על הרצפה בלי להביט בה עם הראש למטה)ועשיתי לעצמי פאדיחות!!!לא מתחשק לי פתאום בכלל ליצור קשר איתה בין הפגישות כמו תמיד(אולי לטובה)...ובא לי להעלם..נפתחתי..תגיד מצויין זה מה שטיפול אמור לעשות.....ממש לא!!!פאדיחות זה מה שיצא לי משם...איך לעזאזל אלמד לקבל את מי שאני? כמו שאני? ושזה אולי לא כזה נורא????היא אומרת שאני אמיצה...חחח.....גיליתי שאני חרדה מקרבה רגשית כי היא מובילה אצלי למצב "אסור".... אני דתיה נשואה ("נורמטיבית")זה קצת בעייתי מבין????? ספרתי שעברתי בטיפול איתה "העברה ארוטית" או איך שקוראים לזה.....וזה קרה לי גם כמה פעמים עם אנשים שהיה לי קרבה רגשית אליהם....אני ככה נמשכת למי שיש לי רגש כלפיו (כן גם נשים וגם גברים..).........אוף.........ואז אני חייבת להפרד ולחתוך קשר כי זה מפחיד אותי כי זה משהו שאולי לא יכול להתממש והוא בגדר אסור ככה היא פרשה...........כנראה זה בגלל שחוויתי משהו בעבר...זהו גיליתי לך ולכל עם ישראל.............רק לשאול אותך האם יש תופעה מוזרה שכזו? האם זה באמת בגלל חווית העבר עם מישהוא קרוב אפילו שזה קרה מזמן מזמן..בגיל של ילדה???????ומאז ועד היום יש ריחוק מסויים ממנו........תמיד שומעים על ההפך.כלומר אף אחת לא רוצה קרבה שכזו....ואני כאילו מחפשת אותה ונמשכת.....עוד דבר אני מרגישה כל חיי ילדה.ילדה שמשחקת ולא התבגרה..האם יש קשר?????????ואל תפנה אותי אליה בבקשה חשוב לי שתענה לי איך זה יתכן שככה הדברים קורים ויש דרך לשנות??מקווה שהבנת.....זה לראשונה בחיי שאני אמרתי לה דוגרי..ולעצמי..בלי לכתוב ברמזים ממש או בשיר........