משבר גיל 30+ משברון

היי.. קצת חדש פה, אז קשיי ההסתגלות יחלפו עם הזמן. אספר קצת על עצמי. אני חושב שהספתקתי דיי הרבה דברים עד היותי בן 30. אני רואה חשבון במקצועי, עובד במקום עבודה מכובד ומשתכר יפה. אני אוטוטו בן 30.. ולאחרונה אני קצת סובל מדכאון,אם זה לא מונח גדול מידי, שבא והולך.. חוסר סבלנות לכלום, שתית אלכוהול בערבים, מתוך רצון להתנתקות ושחרור המוח.. לאחרונה, מכיוון שאין לי שום דבר מיוחד לחזור בשבילו הביתה כמו לימודים, או משהו דומה, המצב קצת מביש.. לאחרונה, אחרי תקופה ארוכה של סטוצים, החלטתי לרצות זוגיות בכל נפשי, ולשים סוף לעידן הרווקות, לפחות לנסות. אולם אהבה.. מילה קשה.. המונח המפגר, של מי שאתה רוצה, אינו רוצה אותך, ומי שרוצה אותך, אינך רוצה אותו- תוקף אותי כל פעם מחדש. אני מוצא עצמי נכנס לקשרים בנאליים, וללא עתיד. נשאר בהם כי אין לי דבר אחר ביד... עד שאני מכיר מישהי שאני מוצא אותה כראויה להיות "אם ילדי" , משהו משתבש בדרך.. וזה פוגע בי. אולי לא כלפי חוץ, אבל זה על אבן שנבנת מסביב ללב, והופכת אותי לאטום... קצת שיבשתי את רצף הדברים, אך מהות הפניה שלי, היא עצבות שממלאת את חדרי ליבי.. הרצון להיות עם עצמי, או בריגושים זולים ומהירים... אשמח לתגובה, איך יוצאים מזה, איך עוברים את משבר גיל 30 שכה מתעתע בי, איך לא לוקחים ללב... ואיך, יוצאים מהדכאון הזה... תודה.