לתרכיז הפחד, התכוון, התכוונה.

ולתהייה האם להסתכל אחורה זו באמת הדרך הנכונה. אודי, (מוזר לי קצת לפנות אליך בשם, אני מרגישה שאני מנסה להסתכל בעיניים של דמות וירטואלית) מה ההבדל בין פלאשבק לזיכרון לטירוף? ואיך חוויה שלמה יכולה להיחוות כאחת אבל להתאחסן כאלפי רסיסים של חוויות קטנות? כמו כל החושים נעשים עצמאיים ולא נשזרים זה בזה. אם הייתי מאמינה בגלגולי נשמות הייתי יכולה לקבל את ההסבר שכל שבריר זכרון בודד שייך לחיים אחרים. אבל ככה אני סתם מטורפת.