אודי....

שוב אני, מנסה להתרגל לשם החדש ואולי גם לאני חדשה.....זהו ספרתי הכל....לגמרי...ועכשיו אני אמורה להרגיש הקלה....ומעכשיו יהיה טוב..ככה היא אמרה..היא שמחה שספרתי... הבעיה שאני מרחפת..כאילו כל הרגשות מתערבבים יחד ואני לא מרגישה כלום...וגם אני מרגישה כאילו כלם יודעים למרות שלא....מה יהיה בהמשך? אני סומכת עליה, מרגישה יחד איתה..מאוד קרובה אליה.וצריכה לדבר או לשלוח מייל או קשר תמידי איתה למרות שאולי זה צריך להיות הפוך..לא? דוקא עכשיו אמורה להיות הקלה, אני אמורה ליצור איתה פחות קשר כי אני בסדר אבל דוקא עכשיו אני מרגישה צורך להיות איתה כל דקה ושנייה ולכתוב לה ולדבר ולדבר איתה בלי סוף...לנסות להבין את הבלבול ואת חוסר הרגשות או עודף הרגשות שלי...לא מובנת אפילו לעצמי......והיא אומרת שהיא פה, שהיא איתי וכו'...אני יודעת אבל יש לי צורך תמידי להיות קרובה מאוד, להיות בקשר איתה באופן רציף........למה זה קורה? מדוע? אני לא מדוכאת...סתם.....לא טוב, לא רע...סתם צריכה אותה קרוב......אולי צריכה אמא שוב......שתרגיע את הבלבול......למרות שאמרה שמותר גם לא להבין...להרשות לעצמי להיות מבולבלת......אולי אני צריכה להרפות קצת ממחשבות.................ואז צריכה ממך גם משהו..שתהיה קרוב אולי.אפשר להתקרב?????זה בטוח??????האם באמת הקשה מאחוריי בשלבי העיבוד???איך יודעים????תסביר לי בבקשה.........סליחה אודי על הצורך הזה העצום פתאום במקום הזה....