החיים נהפכו לחצי חלום

לפני שבועיים, לאחר מספר חודשים של לחצים ומתחים נפשיים שאני עובר תקופה מאוד מתוחה התחלתי לחוש בתחושה מוזרה. אני חש שאני הולך ברחוב, מדבר עם אנשים, כאילו אני בחלום מצד אחד, אבל במציאות מצד שני. אני יודע שאני במציאות, אבל אני חש מצד שני שאני בחלום. החוויה של החיים היא לא מלאה. תחשבו שאתם יורדים לשרותים באמצע השינה אתם מצד אחד יודעים שאתם הולכים לשרותים, אבל החדות של החשיבה והתחושה שאתם במציאות אינה מלאה. למרות שאתם יודעים שירדתם לשרותים אתם בתחושה של חצי שינה. אני יכול ללכת וכמובן לא ליפול, לעבור כבישים,ולא להידרס, אבל אני חש כאילו אני הכל זה חלום, אבל הרי זה לא חלום. בקיצור מבן אדם שרואה את עצמו רגיל, ללא בעיות נפשיות, פתאם אני חש כאילו אני משהו לא בסדר אצלי. הלכתי לרופאת המשפחה שלי, והיא פשוט לא הבינה על מה אני מדבר. חשבתי אולי ללכת למיון, אבל אז החלטתי הרי אין משהו מסוכן אולי זה יעבור רק להמחיש את הבעיה, קשה לי בהגדרה המדוייקת של מה שאני חווה. דרך אגב, זה מגיע בשעות היום וזה יכול רק להסתלק, אני אל סובל 24 שעות מהבעיה, אלא זה בא והולך, כמה שעות רגיל כמה שעות אני סובל. אני יכול לדבר עם אנשים, להתבדח, אולם לחוש כאילו אם בסולם של חווית המציאות מ 1 שזה שינה גמורה ו 100 שזה מציאות אני נמצא במצב של 50 ברמת המציאות. אני הולך ברחוב וכמובן אני לא נופל, אני לא חזיונות מוזרים, אני לא רואה פילים ולא אריות, אני רואה אנשים, ואני מבין את המציאות בצורה די ברורה, אבל לא בחדות שהייתי בו. עד לפני חודש. האנשים חושבים שאני רגיל, לא שמים לב שמשהו מוזר עובר עלי, אבל אני חש כאילו במין חלום, איזה בועה מוזרה, לא ממש במציאות, למרות שאני מדבר רגיל, והאנשים לא חשים כי יש לי בעיה. אני ינסה לתמצת את החוויה אותה אני חווה במשפטים קצרים: • ניתוק מהמציאות אבל עדיין מחובר... • רואים את הכל ברזולוציה נמוכה יותר הכל יותר מטושטש פחות חד. •