התייעצות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי..... כשהייתי צעירה עברתי התעללות מינית. לאחרונה אני מתמודדת עם זה. יש לי חברה שטסה עכשיו לחו"ל ונמצאת עד עוד חודש-חודשיים בחו"ל. היום דיברתי איתה בסקייפ, ונתקפתי רצון גדול פשוט לכתוב לה מייל ו"לספר לה" מה קרה לי, מה עבר עלי.... מה הסיפור שלי... זו חברה טובה אבל היכולת שלי ליצור קשר אינטימי וקרוב מוגבלת ככה שאנחנו לא "מדברות" על דברים..... בכל מקרה כתבתי מייל שמספר הכל. אני כרגע מאוד מתלבטת אם לשלוח... המייל פתוח עכשיו מולי, ואני לא יודעת מה לעשות. האם לשלוח או לא? מעולם לא סיפרתי לאף אחד. וזה נראה לי דבר רציני, אני חוששת מאוד שאתחרט אח"כ, לא יודעת איך היא תגיב. ואם בכלל זה נכון לי או יכניס אותי לאיזה שוק. ברור שבמייל זה יותר קל. בקיצור אני מבולבלת נורא. ובאותו זמן גם יש לי מחשבות שהלוואי שלא הייתי מכירה אותה והלוואי שלא היינו בקשר ולא הייתי צריכה לספר שום דבר לאף אחד. :( ומעדיפה שזה ישאר פרטי וסגור. ובאותו זמן, אני משתוקקת לשלוח לה. נראה לי שבכל מקרה הלילה לא אשלח, עדיף לישון על זה ולא לעשות משהו בצורה מהירה מדי שאח"כ תשאיר בלגן וקושי. האם כדאי לי לשלוח או שזה במידה גם "מסוכן" לי? ויכול להכניס אותי לאיזו סחרחורת ולכפות עלי כל מיני התמודדויות קשות שלא בטוח שאני מוכנה אליהן? נראה לי שאני כאילו חושבת שאני יכולה לשלוח לה מזה ולשכוח מזה כאילו זה ישאר בגדר מייל אחד? זה הגיוני לבקש במייל שלא תעשה מזה סיפור ולא תתן לזה להעיב יותר מדי על הקשר בינינו? זה אקט חזק??? זה אקט שישפיע בצורה דרסטית על מערכת יחסים???
שלום א. אני משער שאם את מספרת - זה יהיה פתוח בינכן וטוב שכך. את חוששת - וזה מובן. אני מציע לך להוסיף שלב: העזרי באנונימיות שמאפשרת הרשת. כתבי כאן את פרטי המקרה (הוסיפי את מילה "טריגר" כדי שמי שהדבר עלול להציף אצלו חוויות שאינו מעוניין בהצפתן - יוכל להמנע מקריאה), אני אעלה את הודעתך וניתן לחברי הפורום להגיב. כך תוכלי לספר ולהשאר במסתרים ולהחליט האם נכון לך להמשיך ולספר גם במציאות... מה דעתך? אודי
תודה, הרעיון שלך מצא חן בעיני ואני אשלח משהו קצר ממני. ובכל זאת רציתי שוב לשאול אם זה אקט כבד עבור רב האנשים (הנאלצים לשמוע)? האם שליחת מייל בעניין כזה היא מוזרה ולא נעימה ו"תקועה בגרון" כמו שנדמה לי? בלתי אפשרית לעיכול??.. כדאי לציין ששתינו מאוד צעירות. וגם לגבי, האם יש בסיס לחששות שלי? האם זה איזשהו צעד דרמטי שאין ממנו דרך חזרה שעלול לגרום נזק? ומצד שני, עכשיו פתאום אני חושבת, ה"נזק" כבר נגרם... הנזק כבר היה, והוא לא משהו שקורה עכשיו... וזה, בצורה מוזרה, דווקא גורם לי לחייך... זה משחרר במידה.