אודי..

חשבתי רבות על שכתבת לי.. לא להיכנס לסד הזה של האבחנות.. שאני לא אבחנה..מוזר שהייתי כל כך בפנים..ואתה הארת לי קצת את הדרך החוצה משם.. אם כי יש בי עדיין מאבק.. לא להיכנע למקום הזה.. עכשיו נפטר קרוב משפחה שהייתי קרובה אליו בתקופה האחרונה.. אמנם נשברתי ועוד לא התאוששתי..אבל חושבת שבמצבים כאלה אני יוצאת מעצמי ואולי מתפקדת הכי שפוי.. זה יכול להיות אודי? או שזו רק אשליה? גם בתקופות של מלחמה תפקדתי בלי הרבה חרדות.. זה נורמלי?? וביומיום כשאין שום סיבה "מוצדקת" אני מוצפת חרדות..ובעיקר פחד ממוות של קרובים.. מרגישה כל הזמן חריגה..לא נורמלית. אתה מבין אותי אודי?? כי אני לא..

שזה מתפרץ בעוצמה אחרי שהאיום חולף..כי אז מתרסקת לרסיסים..מאבדת את עצמי..הרגשה על סף איבוד שפיות. איך אפשר למנוע את זה??!! זה מטריף אותי..