חוסר הסתגלות חברתית.

שלום דוקטור יש לי מעיין בעיה. לכל מסגרת שאני מגיע בה אני לא מוצא חברים כמעט( או לוקח הרבה הרבה זמן לרוב להתחבר עם אדם אחד או שניים ,וזה לרוב קורה "במזל".) לא בתיכון,לא בלימודים, לא בעבודה. מהניתוח שעשיתי למציאות עולה כשאני מגיע לכל מסגרת אני משנה את ההתנהגות שלי ב180 מעלות יחסית להתנהגות ולנורמות של כולם. זה עד כדי כך קיצוני שאני יכול להיות במסגרת מסויימת שבה כולם אנשי Y ולהיות אדם X, ולעבור למסגרת שבה כולם אנשי X , ואז אני נהיה לאדם Y(אני לא מדבר סתם, מקרה אמיתי שאני נמצא בו עכשיו). אני כביכול לא עושה את זה בכוונה(לפחות לא באופן מודע) אלא פתאום דווקא אדם Y נראה לי משום מה יותר מתאים לי ,ואילו אדם X נראה לי "בזוי". הייתי בזמנו בטיפול פסיכולוגי(לפני שנים ממש הפריע לי שאין לי חברים, עכשיו פחות), הפסיכולוג איבחן אצלי אישיות גרנדיוזית שקורסת לאישיות חסרת ערך(וגם אישיות נמנעת). ייתכן שזה קשור, אני כל הזמן מחפש להיות מיוחד ביחס לאחרים, ומיוחד אצלי נתפש בתור מי שעושה דברים שבלתי מקובלים בקרבי אנשי המסגרת שבה אני נמצא(לא משהו פלילי חלילה, אלא יותר לבוש, סגנון דיבור, דרך התנהגות). מקרים הבודדים שאני כן מצליח להתחבר לאנשי המסגרת שבה אני נמצא זה או כשאדם מתוך המסגרת מגלה אסטרטיביות יוצאת דופן להתחבר איתי ואז אנו נהיים חברים או כשאני מרגיש כבר מספיק נוח בתוך המסגרת ומשום מה כבר לא מנסה להיות "מיוחד"(ייתכן שה"מיוחד" הזה זה למעשה אותו דימוי עצמי גרדיוזי שהפסיכולוג שלי ניסה לטפל). הייתי רוצה לקבל הכוונה אולי חומר קריאה או טיפים. תודה.