שאלה קטנה שהפכה לגדולה

שלום רב לפי דיאגנוזה אישית אני סובל מחרדה חברתית קלה ורמזים קטנים של אספרגר (?) באופן כללי אני מתפקד יפה - אישה, ילדים מדהימים, עבודה קבועה - ורק אנשים שמכירים אותי מקרוב שמים לב לבעיות שלי (למשל אפס חיי חברה, תחזוקה עצמית ירודה, ביטחון עצמי ירוד). אחת מהבעיות שהכי קשה לי להתמודד איתן היא מצב שקורה בדרך כלל עם נשים מבוגרות (לא רק אישתי...): אני מדבר עם מישהי ואומר משפט שלפחות לאוזניי נשמע קוהרנטי, מדויק, וחד-משמעי. (תמיד מפריע לי שאנשים משתמשים בניסוחים רב-משמעיים.) מסתבר לי במהלך השיחה, ולפעמים הרבה לאחריה, שהצד השני לשיחה פשוט לא הבינה את הדברים שלי כפשוטם, וייחסה להם אינטרסים ומשמעויות נסתרות שלא היו קיימים! זה תמיד גורם לי לעלבון בגלל התחושה שבלי שום הצדקה הצד השני לא מאמין לי. נושא השיחה יכול להיות טכני-מקצועי או רגשי, זה לא משנה. א. מה מקובל להגיד במצב כזה? האם יש דרך לשכנע את הצד החשדן שהתכוונתי לדברים כפשוטם? ב. לפעמים אני מבקש מהצד השני שיחזור על מה שהוא הבין מדבריי, כדי לוודא שהובנתי כראוי, אבל לרוב ההצעה לא מתקבלת בברכה... יש דרך מוצלחת לומר זאת? ג. האם זה מסוג הדברים שאפשר לטפל בהם בטיפול פסיכולוגי? ד. האם יש סיבה לכך שזה קורה בעיקר עם נשים - זה נכון מה שאומרת כותרת הספר על מאדים ונגה? תודה מראש, NoSleep