ריקנות

שלום אודי!אני בת 49,נשואה(באושר יחסי).סיימתי טיפול לפני חודש ומאז חור שחור אחד גדול:ריקנות,דכדוך ורגרסיה.כל מה שכאילו הושג בטיפול-קרס.כבר מספר שנים שאני חיה בתחושה שהחיים עוברים לידי,חוסר סיפוק מעבודתי,אין שמחה בליבי(למרות שיש לא מעט סיבות לשמחה),רואה רק את מה שאינו ולא ,לא מאושרת!!!כאילו ואקום אדיר בנשמתי.לכל התחושות הללו יש,כמובן,ביטוי גופני המתבטא בכאבים ומחושים כאלו ואחרים.הרגרסיה לא ברורה לי.האם כשהיד האוחזת מרפה אמורה להגיע הנפילה?חשוב להדגיש כי הטיפול היה משמעותי עבורי.מה עושים כדי שהנפש תמצא מרגוע?מרגישה כמו ציפור שנכלאה במקום סגור והיא מרפרפת חסרת מנוחה ממקום למקום,נתקלת,נחבטת וכמהה להשתחרר.עייפה כל כך עייפה!הקושי הגדול הוא להמשיך לתפקד כך בחיי היום יום.האם יש צורך להמשיך בטיפול או שאולי הטיפול ההוא נחל כשלון?האמת שהטיפולים האלו גוזלים ממני אנרגיה נפשית עצומה!