בעיה ארוכת שנים

אהלן. שמי אור , בת 22 ואני רוצה לחשוף כאן משהו מאוד כבד במטרה לקבל סיוע והכוונה. בגיל 17 הייתי בטיפול פיכולוגי עקב דיכאון קליני וספיגה של דברים בגיל צעיר שהחלו לצוף. הטיפול הצליח חלקית כיוון שתחושות הריק והפחד חלפו אך דפוסי ההתנהגות שלי לא השתנו. אני לא מצליחה למצוא בבית שלי,במשפחה,את מה שכולם רוצים וצריכים למצוא-תחושת הגנה, תמיכה. פשוט להרגיש משפחה. הורים רבים (עד כדי אלימות), מתגרשים, אמא נכנסת לדיכאון, ללא שום השכלה ולא עובדת כבר 10 שנים ומעשנת סמים קלים. בית עם תחושות לא טובות ואווירה דיכאונית. זה מתבטא בזה שאני כבר שנים רבות "מתאהבת" באנשים , בדמויות. תמיד זה דמויות סמכותיות מעליי, בוסית, מפקדים בצבא, מורה, פסיכולוגית. על פניו אותה "התאהבות" מרגישה ונראית כ=א=ה=ב=ה - תחושת געגוע, משיכה מינית, התרגשות, פרפרים בבטן. רודפת אחרי האהבה שלי ושבורה כי היא בלתי אפשרית להשגה (נישואים/פערי גיל עצומים וכד'). עם הזמן , ומעידה על עצמי שיש לי אינטלגנציה רגשית ובגרות, הצלחתי להבין שלא מדובר באהבה אלא הישענות, הערצה ותלות בדמויות שמהוות את מה שחסר לי בחיים - נשים חזקות, קריריסטיות, מרעיפות עליי אהבה, אמהות. למרות שאני מבינה שמשהו לקוי ושלא מדובר באהבה טהורה אני לא יוצאת מהמעגל הזה. לעיתים קרובות אני מתפוצצת ונכנסת למשבר בגלל זה, מאשימה את כולם ובעיקר שונאת. את ה"חור" הזה של הבית אני סותמת במגוון דרכים - הימורים, שעות עבודה מטורפות כולל עבודה בסופי שבוע (אני אשת קבע), וכמו שציינתי "התאהבות" במה שחסר לי. המצב כאמור מתסכל מאוד ואני רוצה לעבור את השלב הזה בחיים שלי שכרגע נמשך מגיל 13 בערך. מה ניתן לעשות ? איך אני מתקדמת מכאן? תודה.