פעם שלישית!!!

שאני כותבת לך את ההודעה הזאת, ואני ממש לא מבינה למה זה קופץ ונמחק!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף רוצה לספר לך שחלמתי עליך לפני כמה ימים. חלמתי שאני מתקשרת אליך באמצע הלילה ואז אתה אומר לי שיש לי בעצם דיסוציאציה. אני מבינה שבעצם התעוררתי משינה והדלקתי את הפלאפון והתקשרתי אליך כדי לספר לך על הטיפול שלי שנמצא בהפסקה ורע לי כ"כ... אתה מנסה לנחם אותי אבל אז אני מבינה שזה נורא מוזר שאני מדברת איתך ומנתקת. אני מנסה לחזור לישון אבל אז לא מצליחה והשעה היא 23:20 בלילה. אז אני מתקשרת אליך שוב ואתה עונה לי כשאתה יודע שזו אני. אתה אומר לי שתוכל לעשות לי היפנוזה ולעזור לי ואני שואלת אותך אם אתה יודע מי אני. אתה נזכר בסיפור אמיתי שלפני שנתיים (לפני שהכרתי את הפורום) התקשרתי אליך בהמלצת חברה שנתנה לי את המספר שלך , אבל לא היה לך מקום באותו הזמן... אתה מזה אותי וזוכר את הסיפור שלי ואפילו קורא לי "רותם" שזהו שם שנורא רציתי שייקראו לי בו בילדותי כי אשה שנורא אהבתי אמרה שהוא מתאים לי.אני אורמת לך שזהו לא שמי ואתה.. בכל זאת יודע מי אני. מוזר אודי, לא? אני די עצובה בימים האלה, כי אני בהפסקה מהטיפול בגלל שהפרתי את החוקים שלו שוב... זה אולי מגיע לי ברמה היבשה, אבל מכעיס אותי כל-כך שמשתמשים בכח ובמעמד כדי להצדיק דעות ומחשבות. תמיד כשאני מתכווחת כל אמירה שלי מופנית לאיזשהי אמירה :כן כי את..., וכן כי את משליכה כי בעברך... " לא מבינה? האם יש אמת אחת? האם למישהו יש מונופול עליה?! והאם מטפל באמת חושב שאם הוא יסתתר ככה ולא יגיד בפשטות טעיתי זה מה שיקדם את הטיפול? יש הרבה דברים טובים, בהחלט, אבל הקטע הזה הורס אותי. אני באמת לא מרגישה שאני יכולה לבטוח עד הסוף. ואורמים לי שזו בעיה. אבל למדתי אודי- ברגע כעס, אין הבטחות , אין כלום. זה כמו גירושין. האדם שהכי אהבת- משתמש בכל הכלים שנתת לו אתה עצמך כדי לפגוע בך. לא התגרשתי , אבל גם לא בטחתי מספיק כדי להתחתן. ואני מרגישה ייאוד כי בעולם כזה שבו אי אפשר להאמין לעולם יש רק דבר אחד בטוח: בדידות. אני רוצה לא להיות. אבל לא רוצה למות. עוד יש בי תשוקה לחיים. אבל.. אין דרך לא להיות ולהיות יחד.. אז חשבתי לעצמי שלפעמים הנפש יכולה למות לגמרי מבלי שהגוף ימות גם. פשוט להרוג כל ציפייה ורגש. אבל אז--- אז גם לגוף נגמר הכח. אני באמת לא יודעת מה לעשות. הכי נכון יהיה לחכות ולראות מה ייקרה אם וכאשר. כרגע לא עונים לא ומתעלמים ממני. מה חדש אודי? שנים התעלמו מקיומי.. שנים. גדלתי להיות הכי מוצלחת שיכולתי בתנאים שהיו לי - רק שייראו אותי כבר לעזאזל... נגמר לי לבכות. אני בחיים יותר לא אבכה ליד אף אדם. בכל פעם שעשיתי זאת, נלעגתי. אני מרגישה מזוייפת כל-כך. אין לי כח לכתוב יותר. מנסה להתעלם ממה שמציף, למלא את עצמי בפעילויות אינספור בלי שיחות נפש עם חברים, רק פאן כזה נייטרלי -וזה נחמד אבל גם חסר לי מרכיב של אמת בזה. מה אתה אומר אודי? אתה יכול לכתוב לי תשובה אמיתית כזאת? בלי להתעלם ממני? לא כזאת של חצי שורה... תכתוב משהו, תן לי כח, תן לי תקווה, תגיד שאתה מצטער על שלא טיפלת בי אתה... ):

המילים מחממות אל הלב. באמת. כן, יש בי עוד תקווה , נכון, ואני מקווה שלא לשווא. תודה שהשקעת בתשובה, שהצטערת באמת והרגשתי שבאמת... אני קצת אבודה ולא יודעת מה עוד לכתוב. לפעמים נשאר לי רק שקט עצוב כזה... ליאור