חששות מטרידות

םרופגשתי באבי, ניסיתי לספר לו משהו ופתאום נתקעה לי מילה שלא הצלחתי להגות אותה (עד אז לא ידעתי מהו גמגום) ואבי החליט שאני מגמם, וצעק עלי:"אוי ואבוי לי...התחלת לגמגם...מה אני אעשה איתך אשלח אותך לרופא?" מאותו הרגע ניתן לומר כי חרב עלי עולמי, פחדתי לפצות פה ליד בני המשפחה ובכלל בבית הספר אחת המורות שאלה אותי באחת הפעמים אם אני מבין עברית ויודע לדבר?! מאותו היום כל מילה שפציתי מפי נשקלה בכובד ראש והפחד שיתק אותי, גם בצבא הייתי שוקל כל מילה ומדי פעם המילים היו נתקעות לי ואכן הפכתי למגמגם קל. בתק' הצבא אימי נפטרה ולאחר שהשתחררתי מצה"ל החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק להיות הפחדן והחסר בטחון והביישן. עזרתי אומץ והלכתי לראיון ומרכז הערכה בחברת תקשורת בשירות הטלפוני, עברתי אותו בהצלחה ועבדתי במוקד שירות לקוחות של חברה סלולארית במשך 5 שנים היו לי מעט נפילות רק שהתברר שרק אני שמתי לב עליהן ולא הלקוחות או האנשים מסביבי. בהמשך החלטתי להתחיל לעסוק בהוראה ומאז אני במקצוע כבר 4 שנים. ניתן לומר שעשיתי מהפך תפיסתי טוטאלי עם עצמי והתגברתי על הפחד מדיבור. חשוב לי ציין שבמהלך עבודתי בהוראה עלו בי פה ושם פחדים כי שוב מדי פעם בפעם הייתי נתקע במילה אחת מתוך אלף וכל הבטחון שלי בדיבור היה יורד לטימיון. באחד הימים החלטתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשתי עם פסיכולוגית 8 מפגשים, החלטתי לראשונה לשתף אותה בחשש שלי מהדיבור והיא התלפאה לשמוע שזה החשש שלי וטענה כי אין לי כל בעית דיבור ושדיבורי שוטף ושאני כנראה רגיש מדיי ומחמיר עם עצמי מדיי בעניין הדיבור וההתקעויות הן טבעיות ורגילות לאדם רגיל. אני בתוכי ידעתי שההתקעויות שלי אעפ"י שהן נדירות ונעלמות וחוזרות לעיתים - לא טבעיות מבחינתי. אני מודה שאני אדם מאוווד רגיש ולעיתים אולי לוקח דברים בצורה קשה מדיי. רציתי לשאול אם המקרה מוכר לך ומהו אופן הטיפול שאתה ממליץ עליו. תודה ענקית, אוריקי.