דכאון תמידי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בן 23, זו לא הפעם הראשונה שאני אכתוב הודעה מסוג זה באחת מהפורומים באינטרנט אבל מאחר ועבר עליי יום קשה אני מרגיש צורך לפרוק ונסות לבקש שוב מענה ועזרה. מאז שאני זוכר את עצמי אני בן אדם לא שמח במיוחד, שלא מוצא את מקומו בחיים אלו, אף פעם לא יכלתי להגיד שאני מאוהב בחיים או שכיף לי לקום בבוקר. אני מעדיף לישון רוב הזמן כדיי לא להרגיש את התחושה הרעה שיש לי בלב, מן תחושת כיווץ כזאת, מה שאתם מתארים כחרדה אני מתאר לעצמי. אני אומנם עובד כבר שנתיים וחצי בעבודה אחת יש לי חברים אני נראה טוב ויודע לעשות הרבה דברים, אבל אני מרגיש שאני כל הזמן רוצה למות ושאני לא באמת רוצה לחיות, יש ימים שלמים שאני במיטה אני נוהג בזמן האחרון לקחת קלונקס דיי להרגע ולישון עוד כי לא בא לי להיות ער. מה עליי לעשות? הפסיכולוג שאני נפגש איתו לא באמת עוזר לי ואני לא מרגיש שיפור כלשהו. אני באמת לא אוהב את החיים, בא לי למות, האם עליי לאשפז את עצמי? אני לא מצליח למצוא תשובות, מה עושים במצב כזה שחוץ ממצב כזה לא מכירים כלום?
שלום לך, אתה מתאר מצב קשה מאוד של דיכאון קיומי. אין כאן דברים או עצות שניתן לעשות ושזה יחלוף. בדרך כלל הכיוון הוא טיפול בו מנסים - בהתבסס על קשר בין אישי - למצוא משמעות (מחדש או בכלל) בחיים ואת האנרגיה המכוונת לצמיחה ולחיות. כיוון נוסף הוא טיפול קוגניטיבי התנהגוית המנסה לזהות את דפוסי החשיבה העומדים בבסיס הדיכאון - ולשנותם לדפוסי חשיבה מסתגלים יותר. בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
