אטימות רגשית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום. אני היום בן 24. מאז שאני ילד, אני מתוסכל מהעובדה שאין לי רגשות כמעט. אני לפעמים חש עצב, כעס וחמלה, אבל רגשות כמו שמחה ואהבה פשוט כאילו אין לי. אפילו למשפחה שלי אני לא מרגיש משהו שאפשר לקרוא לו אהבה, אלא מן תחושת קרבה ממחוייבות. גם בשמחות משפחתיות אני לא מרגיש שמחה, אז אני מזייף אותה. החברים והמשפחה קוראים לי "אדיש", אבל אף אחד מהם לא מכיר את המצב לחלוטין, כי אני מזייף הרבה רגשות. אני לא דכאוני, יש לי חברים שאני נפגש איתם הרבה, ובסך הכל יש לי חיים טובים, אפילו טובים מאוד... יש לי משפחה טובה, אף פעם לא עברתי התעללות או טראומה בעבר. יש לי חברה יותר משנה, ויש לי אליה רגשות שבאים והולכים, אבל גם להם אי אפשר לקרוא אהבה... דיברתי איתה על העניין, וכבר אמרתי לה בכמה מהרגעים שהרגשתי אליה משהו שאני אוהב אותה, אבל אח"כ אמרתי לה שזו תחושה שבאה והולכת, והיא אמרה לי שזאת כנראה לא אהבה... היא היחידה שדיברתי איתה על הנושא לעומק, והסכמנו ביחד שאני צריך טיפול פסיכולוגי. לפני שאני הולך לטיפול כזה, רציתי לדעת את דעתך על העניין. תודה
שלום לך, טיפול בהחלט יכול לסייע "להתחבר" לרגשות. יש תחילה לנסות ולזהות האם מדובר בגורם אורגני (למשל, אספרגר) או שהגורם הוא רגשי. כך או אחרת - ניתן לסייע בטיפול. בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
