אנורקסיה

יש לי חברה אנורקסית (ידעתי שהיא אנורקסית כבר כשהתחלנו לצאת - אלא שאז לא ידעתי הרבה על המחלה הזו, והאמנתי שזה פשוט עניין של חוסר בטחון עצמי וקצת רצון לתשומת לב. כמה שטעיתי...) העניין הוא שעכשיו צצה עוד בעיה: כשהכרנו (לפני כשנתיים) היא היתה "רק" אנורקסית- כלומר אכלה מעט מאוד. אבל לפני יומיים היא התוודתה שבחודשים האחרונים היא גם מקיאה, בהתחלה רק מדי פעם אבל עכשיו כמעט כל יום!! אני רוצה להדגיש שאין לה בולמוסים של אכילה מטורפת - היא מהסוג ש "ממש מתפוצצת" אחרי 2 כפות אורז. אני ממש פוחד שעכשיו היא תצנח במשקל ללא שליטה ( גם ככה היא נורא רזה ) - אבל גם פוחד לשכנע אותה לאכול (כמו שעשיתי לפעמים), כדי שלא תקיא... היא נמצאת כבר שנה וחצי בטיפול, אבל לא נראה לי שהוא עוזר. ההקאות לא היו קודם! בבקשה - מה אני צריך ויכול לעשות כדי לעזור לה - ולנו ???

י.ק. שלום רב, קודם כל אני חייבת לומר לך שאני מעריכה את הישארותך במערכת יחסים זו, ולתמוך בחברתך. אני משוכנעת שזה עשוי לסייע לה. ההקאות לא פעם הן שלב בתוך המהלך של ההפרעה האנורקטית, מה גם שלעיתים יש תנודות לכיוון הבולמיה (שבה יש יותר הקאות ופחות הרעבה עצמית), וחזרה לתקופות אנורקטיות. חברתך פשוט "אימצה" עוד שיטה במערך השיטות האנורקטיות. אני לא בטוחה שיש סיבה לדאגה מעבר לדאגה שדאגת לה עד עכשיו. חשוב שהיא תקפיד לערוך בדיקות דם תקופתיות (כאחת לחודש-חודשיים, בהתאם למצבה הגופני), ותתמיד בטיפול. לא אמרת לאיזה טיפול היא הולכת, אולם שווה לבדוק אולי להוסיף גם טיפול תרופתי. הערה אחרונה לגבי ההקאות: ההקאות גורמות לירידה באלקטרוליטים של הגוף ובמלחים. זה עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים, ואני משוכנעת שד"ר פלד יוכל להרחיב בנושא. לכן חשובות בדיקות הדם. ויותר מהכל, חשובה התמיכה וההכלה. שיהיה לשניכם כוח.... בברכה, טלי פרידמן התוודותה לגבי ההקאות הלחיצה אותך, ב

טלי שלום קודם כל- תודה על התגובה המהירה!! לגבי הטיפול- היא בטיפול פסיכולוגי רגיל (תרפיה) ולא מקבלת טיפול תרופתי כי המטפל שלה לא חושב שנדרש. יש לומר שלא היו לה נסיונות התאבדות או משהו כזה- אלא אם מחשיבים הרעבה קשה כנסיון התאבדות. אני פשוט מודאג יותר מאי פעם- כי אני רואה אותה הולכת ונעלמת- פשוטו כמשמעו!! היא לא אומרת לי בדיוק את משקלה, אבל אני יודע שכשהכרנו היא שקלה בערך 38 ק"ג - ומאז היא רזתה עוד! (גובהה בסביבות 1.64 מ') קראתי לפני כמה ימים את הכתבה על גל שזיפי ונחרדתי ( כמו כולם).אמנם חברתי לא במצב כזה רע- אבל אני פשוט מת מפחד שמשהו יקרה לה, או שהיא תעבור את נקודת האל-חזור... אשמח לכל עצה לגבי איך לעזור !

לצערי אין בידך הרבה מה לעשות היותך איתה והתמיכה שלך זה בערך כל מה שבידך לעזור יש לנסות כל טיפול אפשרי - כיוון שהמציעות האכזרית היא שאיו כלל טיפול יעיל לאנורקסיה-נרבוזה הפרוגנוזה (דהיינו העתיד של התסמונת) במחקרים מדברת על 1/3,1/3,1/3, דהיינו 1/3 מבריאים, 1/3 ממשיכים עם המחלה והסבל כל חייהם, ו1/3 מתים מהמחלה ניסו את התכשיר של פרוזאק על מטופלים אלו עם הצלחה קטנה בלבד. תכשירים אחרים לא התגלו כיעילים לכן לא המליצו לה טיפול תרופתי שיחות עוזרות כאשר יש ברקע בעיות פסיכולוגיות - אבל גם באופן מוגבל מאד תהיה חזק - תקווה שהמחקר הפסיכיאטרי יגלה ממה המחלה ומה קורה שם - עד אז מדובר לצערי במחלה חשוכת מרפא - אני מצתער על הדברים הקשים, אבל אני חייב להיות ישר אתך ללא אשליות - ובהצלחה