חיבוק

אודי שלום, האם תוכל להסביר מבחינה מקצועית למה אסור למטפל לחבק מטופל? אני לא מתכוונת למטפל ומטופלת או ההיפך או לכל חיבוק שיכול להתפרש כבעל אופי מיני, אלא לחיבוק הורי ובמקרה שלי-אימהי. איך זה יכול להזיק לטיפול או למטופל שזקוק לכך כ"כ? והאם זה באמת לטובתו? אני קוראת הרבה ברשת על מטופלים שמקבלים חיבוק חם ועוטף מהמטפלים שלהם (ולאו דוקא בסוף הטיפול, אלא בכל פגישה שהם מגיעים) - מה זה אומר? שהמטפלים האלה לא מקצועיים ו"מזיקים" למטופלים שלהם או שאלה שלא מוכנים לחבק רק מסתתרים מאחורי המקצוע והמקצועיות ע"מ להימנע מדבר שבעצם לא בא להם לעשות למטופל X ואילו למטופל Y כן? ואם זה אכן מזיק, אז באיזה אופן?? כי לי קשה לראות בזה נזק כי אם רק חיזוק ונתינת כוח, זריקת מרץ, דחיפה,עידוד,קבלה,הבנה,תמיכה ועוד הרבה דברים חיוביים שיכולים לתרום לטיפול ולקדם אותו הרבה יותר מכל מיליוני המילים. ההתפלספויות של המטפלת שלי בסגנון של: מה זה חיבוק? האם חייב להיות חיבוק קונקרטי? האם חיבוק הוא לא עוד דברים שקיימים בטיפול כמו דאגה, אכפתיות?, למה צריך את החיבוק הקונקרטי וכ"ו וכ"ו לא מדברים אלי! זה יותר נראה לי כמו נסיון להתחמק ממתן תשובה ולעקוף את הנושא באלגנטיות.להחזיר אליך את השאלה במקום פשוט לענות!אם זה משהו שאסור, בודאי יש לכך הסבר. לפעמים בחיים צריך חיבוק קונקרטי - מה לעשות? כל יצור אנוש זקוק לחיבוק (אני מאמינה שגם מטפלים בחיים האישיים שלהם זקוקים מדי פעם לחיבוק אמיתי, קונקרטי, פיסי) ולא מסוגל להסתפק בחיבוק וירטואלי.חיבוק צריך להרגיש!!לחוות!! לא לדמיין.. כיון שאינני מצליחה לקבל תשובות מהמטפלת אני פונה אליך: האם באמת יש צידוק אמיתי ומקצועי לאי-מתן חיבוק בטיפול או שזה נתון לבחירתו האישית של כל מטפל ומטפל?(ואני לא מתכוונת לסוגים שונים של טיפול, אלא אך ורק לפסיכותרפיה). אשמח לתשובה רצינית וקונקרטית בניגוד לתשובות העמומות של המטפלת שלי (או יותר נכון, בניגוד לשאלות המעצבנות שלה..) תודה.

היי בדידות, מלבד העניין המקצועי, מתן חיבוק זה משהו גם אישיותי. ישנם מטפלים חמים ופתוחים יותר וישנם מטפלים סגורים, שיתכן מאוד שגם בחיהם האישיים לא נוהגים להתחבק הרבה. כמובן שאי אפשר להתעלם גם מהעניין המקצועי. מבחינת הטיפול הפסיכודינמי, לא נהוג לחבק מטופלים כי זה יכול ליצור בלבול בין פנטזיה למציאות, לפעמים בלבול מבחינה מינית, וכמובן שזה יכול לייצר תלות. אני כמובן בעד חיבוק. המטפלת שלי מחבקת אותי בכל סיום טיפול. מבחינתי זה נהדר, זה מחזק אותי מאוד. זה נותן תחושה של קרבה וביטחון. למרות שהמטפלת שלי מאוד חמה, אני עדיין מרגישה איזשהו חסך ורצון לחיבוק מאוד מסוים שאותו המטפלת שלי מסרבת להעניק לי. זה משהו שיושב אצלי מאוד חזק ומעציב אותי עד מאוד. אני לא כל כך רוצה לכתוב על זה כאן, אבל מאוד קשה לי. אני יכולה להגיד לך שאם לא היה לי את החיבוקים הקבועים הייתי מרגישה נורא ואולי הייתי מונעת מעצמי טיפול. החיבוק הזה עוזר לי להישאר בטיפול, הוא מעצים אותי ורק בזכותו אני עדיין יכולה לסבול את הדברים היותר קשים בטיפול. צריך מטפל עם רגישות מאוד גבוהה שיידע לתמרן בין מימוש החיבוק לבין גבולות. צר לי שאת לא חווה את החיבוק שאת זקוקה לו. אני מקווה שזה רק עניין זמני. כבר קראתי פה (או בפורום השכן) על מטופלת שממש היתה זקוקה לחיבוקים אך לא קיבלה אותם, ורק אחרי תקופה משמעותית שחוותה בטיפול, המטפלת החלה לחבק אותה באופן קבוע. יכול להיות שגם אצלך זה יהיה ככה, אבל יכול להיות שגם לא. כמו שכתבתי לך לפני כמה ימים, לפעמים אנחנו צריכות לדעת להשתמש באינטואיציות. כמה זמן את בטיפול אצל המטפלת שלך? חיבוק חם, יעלוש.

המטפלת שלי מתעקשת ועומדת על זה שחיבוק זה רק בסיום הטיפול! ודרך אגב אני אצלה כבר 4 שנים!כך שאין סיכוי שזה יתחיל להיות קבוע מתישהוא.. נכון שהיא נותנת דברים אחרים: טלפונים, אס.אמ.אסים, דאגה, היא אומרת שיש לה רגשות אמהיים כלפיי, שחדרתי אליה, שהיא עסוקה בי הרבה ואין לי מושג עד כמה וכאלה, אבל זה תמיד כתשובה לשאלותיי. היא אף פעם לא אומרת לבד משפט כמו: אני אוהבת אותך, אבל אם אני שואלת אם היא אוהבת אותי היא אומרת שכן ואז זה נשמע לי מאולץ ולא אמין ואמיתי. זה סיפור חיי: תמיד אני מעניקה ונותנת טונות, אבל אף פעם לא מקבלת בחזרה ושימי לב שאפילו אודי, שמחבק פה את כולם ומכסה ואומר לילה טוב לכל מי שזקוקה לכך לא נתן לי אפילו חיבוק וירטואלי! בכל מקרה היא מתעקשת על גבולות ואומרת שגבולות זה דבר טוב וחשוב, אבל לא ממש מנמקת את הסיבה: האם בגלל שהיא חוששת שאתבלבל, האם זה משהו אישיותי או כל סיבה אחרת שאת ואודי העליתם כאן ואני בן אדם שזקוק לתשובות נחרצות ולא יכולה להיות תלויה באויר, אז זה לא נותן לי מנוח ואני חופרת עוד ועוד עד שאומרים לי שאני מתישה ומייגעת. אחרי 4 שנים לא מגיע לי משהו????? אני נתתי לה כ"כ הרבה דברים: לאו דוקא מתנות פיסיות, אלא מילים, מכתבים מהלב, שירים שהיא תמיד אומרת שמרגשים אותה מאד, אבל אני לא קיבלתי אפילו מילה אחת או מכתב או משהו ככה בספונטני. עבורי החיבוק לאחר כ"כ הרבה שנים אצלה, בהם נפתחתי ופתחתי הכל הוא תחילתו של הריפוי. אישור לכך שאפשר לאהוב אותי, כמו שמחזיקים לתינוק את היד כשהוא מתחיל ללכת עד שאפשר לשחרר והוא ילך לבד בבטחון שלא יפול והוא מסוגל לבד - תחושת סיפוק ענקית!!!! בכל מקרה אני כ"כ מקנאה בך (לא קנאה שלילית חלילה)-איזה כייף לך שאת אחת מאותם ברי מזל שמקבלים חיבוק, הלוואי עלי..... לא יודעת מה הקושי הספציפי שיש לך עם החיבוק וגם לא רוצה לחדור לפרטיותך, אבל אני בטוחה שהמטפלת שלך אוהבת אותך מאדדדדדדדדד. לי גם מאד קשה עם זה שהפורום לא פעיל בשישבת, שאלה הימים הקשים ביותר עבורי, שבהם אני זקוקה להכי הרבה תמיכה כי בכ"ז במהלך השבוע עובדים ורצים וקצת יותר קל, אז אם תרצי את יכולה לכתוב לי למייל האישי: [email protected] תודה רבה על החיבוק (הראשון שקיבלתי מזה זמן רב רב), מחזירה לך אחד עננננננננננננק שלך - אני