פצועה ומדממת

שלום אודי, אני חדשה כאן, אבל עוקבת אחרי הפורום כבר זמן מה. שמתי לב שהרבה הודעות מסתובבות סביב היחסים שבין מטפל למטופל והפגיעות הקשות במטופלים. כאחת שנמנית על הפגועים הללו, חשבתי לעצמי שיש מקום לפתוח קבוצת תמיכה לנפגעי טיפול!! לא להאמין עד כמה אנשי מקצוע שאמורים להיות מיומנים, רגישים ואמפתיים מסוגלים לפגוע, לנטוש מבלי להניד עפעף, מבלי לחשוב ולו לרגע כיצד שורדים מטופלים אלה אם בכלל.. כיצד הם ממשיכים בחייהם ובעבודתם ומשכנעים את עצמם שהם גם טובים. מדוע הם הלכו בכלל ללמוד את המקצוע הזה אם אין להם אורך רוח, סבלנות וסובלנות לכל אותם מטופלים שרוטים ופגועים נפשית????????? אני אחת מאלה: ננטשתי באכזריות על לא עוול בכפי, לא מצליחה לתפקד, נוספה עכשיו חרדת הנטישה על כל שאר הבעיות, המועקה בגרון, הכאב בכל הגוף, מחכה לטלפון, לאס.אמ.אס למייל שלא מגיע וגם לא יגיע ובינתיים רק שונאת את עצמי יותר ויותר: אף אחד לא יכול לאהוב אותי, אף אחד לא יכול לאהוב אותי, הנה גם המטפלת שפעם "הציגה" עצמה כמבינה ואמפתית נטשה אפילו שהבטיחה שלא תעשהזאת לעולם! - הוכחה לכל מה שאמרתי בתחילת הטיפול: שאותי אי אפשר לאהוב! לא אמא, לא "הבעל", לא חברים ולא המטפלת! אבל איך איך איך היא ממשיכה בשלה? מקבלת מטופלים אחרים ולא חושבת לשנייה עלי: על איך ואם בכלל אני שורדת (היא הרי כבר יודעת היטב אחרי 4 שנים איך אני מגיבה לפרידות). אולי דפקתי לעצמי כדור בראש ואני כבר לא כאן יותר? אבל היא בשלה, עם הבטחון שהיא מטפלת טובה, קמה בבוקר, הולכת לקליניקה, מחייכת ו"עובדת" על מטופלים אחרים (או שלא-אולי רק איתי זה כך ומטופלים אחרים היא כן אוהבת באמת), מרוויחה כסף טוב, נוסעת לחופשות, מטפלת בילדיה ובבעלה ואני כאן גוססת.. מה יהיה איתי? עד מתי??????????????????

"ננטשתי באכזריות על לא עוול בכפי"-בדיוק כך הרגשתי.איני יודעת מדוע המטפל קטע בפתאומיות את הטיפו. וגם אני חשתי שנעשה לי עוול. ( אני אדם לא בעייתי לסביבה.ובטוחה שגם אתה/את) אם תקימי אתר או קבוצה בפייסבוק -אצטרף. במקצוע הפסיכולוגיה יש ערפול ופסיכולוגים בדר"כ לא מבקרים קולגות שלהם בפומבי. בכל אופן-טוב שיהיה לצרכנים מקום פתוח לדירוג עם שמות,כמו אתר dargoo למרצים בכל הארץ.כי הנזק האפשרי הוא רב וההוכחה קשה. ניתן להתלונן במשרד הבריאות וגם בהסתדרות הפסיכולוגים. ניתן לתבוע בתביעות קטנות אם יש הוכחות . בטווח המיידי,מקווה שיימצא לך איש מקצוע לשיחות כדי לעבד את הפגיעה מהטיפול. מקווה שתמצא לך דרך להתקדם בבעיות המקוריות .

האם גם את "נזרקת" מסיבות כלכליות?

"ננטשתי באכזריות על לא עוול בכפי," "המטפלת שפעם "הציגה" עצמה כמבינה ואמפתית" " כיצד הם ממשיכים בחייהם ובעבודתם ומשכנעים את עצמם שהם גם טובים. מדוע הם הלכו בכלל ללמוד את המקצוע הזה אם אין להם אורך רוח, סבלנות וסובלנות לכל אותם מטופלים שרוטים ופגועים נפשית?" "היא הרי יודעת איך אני מגיבה לפרידות" --בלב כבד, חוויתי לא מזמן אותם הדברים. הפער בין ההצגה של המטפל את עצמו לבין הזריקה -קשה לתפיסה. ובכן,מסתבר שיש חוסר מקצועיות ומסתבר שנתקלת בכזו. (זה המקרה השלישי באתר ) מאחלת שתתקדמי במהרה.אין ערך לצער שלך בגלל אותה מטפלת.

למה היא סיימה את הטיפול? אני יודעת שזו שאלה חודרנית אבל בתור קוראת של כל הסיפורים הנוראיים האלו זה ממש גורם לי חרדה האי ידיעה של כל הסיפור. האם חצית את הגבולות? יצרת קשר עם מישהו שקשור אליה? מה גרם לה לנטוש? בכל מקרה אני חושבת שלא משנה מה עשית היא לא היתה צריכה לנטוש, אבל אני מנסה ליצור לעצמי איזו שהיא חוקיות בראש לגבי כל המקרים המזעזעים האלו... תודה.

ממש לא מדובר על חציית גבולות! אני מאד מקפידה לשמור עליהם והיא יודעת את זה. מדובר בחוסר יכולת כלכלית שלי כרגע לממן את הטיפול.כבר תקופה מאד ארוכה שזה כך (בערך שנה וחצי)ועל כל פגישה שמתקיימת יש הפוגה של שבועיים עד חודש.הסיטואציה הזו מטריפה אותי, כיון שהיא מניחה שעד שאסתדר כלכלית אני יכולה לשרוד לבד וללא טיפול, והרי הבעיה הכלכלית היא רק תוספת לכל שאר הבעיות! כשהיא אומרת: כשתוכלי להגיע תודיעי לי, יש בזה זלזול, התנשאות וחוסר יכולת להבין את מצבי. אמרתי לה: אם אני יכולה להסתדר ללא טיפול כשאין לי כסף, ברור שאוכל להסתדר כשיש לי כסף. הכסף זו רק בעיה פרקטית שנופלת על שאר הדברים ולמה היא מניחה שאני שורדת?? בכל אופן, לפני כמה ימים ממש התפוצצתי כבר והוצאתי הכל החוצה בפגישה ומה שיצא מזה זו מן אמירה שלה לבדוק אם אני יכולה להתחייב לפחות לפעם בשבוע בינתיים (בד"כ מדובר בשתי פגישות בשבוע, מה שלא קרה כבר הרבה זמן) ושוב הניתוק הזה שלה! היא לא יכולה להבין מה זה כשאין לבן-אדם את הכסף לפגישה, מה זה אדם שלא מרוויח הון כסף מהמקצוע שלו!! אז איך אני יכולה להתחייב לדבר כזה? זה הרי בכלל לא תלוי בי! היא אמרה שאין ערך לטיפול בצורה כזאת עם כל ההפסקות וכ"ו (מעניין, עד עכשיו לא דיברה על זה בכלל, רק כשהתחרפנתי) ואז החלטתי לקחת את זה יותר לקצה כי נמאס לי מהמשחקים והאשליות האלה ושאלתי אותה: או שמה?? או שנפסיק את הטיפול?? אז היא לא ממש ענתה (היא תמיד מתחמקת מתשובות ישירות), אבל סובבה את זה ככה שתעזור לי למצוא מטפל אחר!!! (כאילו שלמטפל אחר יש לי כסף) ואח"כ דיברה על זה שבכל מקרה לא נפרדים ככה ונקבע לפחות עוד 3 פגישות לפרידה..איזה חוסר רגישות וזה עוד אחרי שהבטיחה לי בתחילת הטיפול (היו ימים..) שלא תנטוש אותי לעולם ולא כפי שננטשתי תמיד בחיי. איזה ערך יש להבטחות אם יודעים מראש שאין להן כיסוי??? שאלתי והיא כהרגלה לא ענתה, רק אמרה בואי לפגישה ונדבר על זה. עכשיו מה אני אמורה לעשות?? ללכת לדבר על פרידה???? אני לא אעמוד בזה, עדיף לי לסיים ככה! להמשיך? כשכל האמון שלי התמוטט???רק בשביל להשלות את עצמי שיש איזו תמיכה ברקע??? אני גם מרגישה שהיא משחקת בי וברגשותיי: היא יודעת שיהיה לי מאד קשה לא להגיע, בזמן שלה זה בכלל לא משנה ולכן היא משאירה את הכדור במגרש שלי (תחשבי על זה כמה ימים..). חשוב לי עוד לציין שמעולם לא חשבתי שעליה לאפשר לי לבוא בחינם.לא חשבתי ככה ולא ציפיתי ולא ביקשתי, אבל כן ציפיתי שכמו בתחילת הטיפול, תציע שנדבר בטלפון לפחות פעם בשבוע, ביום קבוע ובשעה קבועה. אבל היא כבר לא מציעה את זה יותר ומההיכרות שלי איתה אני מבינה שלא בא לה על זה, שזה לא מתאים לה (תמיד כשהיתה מציעה לי דברים מסוימים ולא היה לי נעים, היא היתה אומרת שהיא יודעת מה הגבולות שלה ואם היא מציעה זה אומר שזה מתאים לה). עכשיו היא לא מציעה יותר=לא מתאים לה וזה מה שכ"כ כ"כ פוגע ומכאיב. זאת תחושת הנטישה שהורגת אותיומחזקת את אמונותיי שלא ניתן לאהוב אותי (והרי הטיפול לפחות היה צריך להוכיח לי את ההיפך לא? ולא לשחזר את הנטישה). ורציתי לשאול אותך, משהו, איך אני יכולה לפתוח קבוצת תמיכה בפייסבוק? הרי אני לא רוצה שידעו מי אני ובפייסבוק אני תחת שמי האמיתי. לגבי להתלונן עליה ולעשות בלגן-זו ממש לא אני. הרי אי אפשר לאנוס מישהו לאהוב אותך!.. ולגבי מטפל חדש: לעולם, לעולם, לעולם לא יותר!!!כבר עדיף להיות לבד מלחוות שוב ושוב את הכאבים האיומים האלה של הפרידה. ועוד דבר: אודי, הייתי שמחה לשמוע את תגובתך, תודה

הי בדידות, מתי כל זה קרה? אולי זה טרי דיו ואולי יש מוצא? את יודעת, ככל שקראתי את דברייך, התרשמתי שאולי מדובר בחוויה עוצמתית של נטישה, כואבת, איומה, מחרידה, שיש זעם רב, אבל אולי לא בהכרח הייתה נטישה אמיתית. אני נוטה להשאיר מקום לספק ולחזור ולבחון שוב (באמצעות הכלים שכבר כן ניתנו בטיפול. לא תמיד קל לזכור שהיו כאלה ולהשתמש בהם לבנייה). כותבת לך כמטופלת, ולהבנתי, הכרתי מקומות רגשיים בעולמי, חוויות דומות לאלה שתיארת. בטיפול הנוכחי הם חזרו לתוך הטיפול ושרדו אותו, על אף הדחף המאד חזק שצץ לפעמים לסיים בפועל. מישהו אמר פעם בהקשר של טיפולים דינמיים ואנליטיים שכסף הוא לעולם לא רק כסף. ואני נוטה מאד להסכים עם זה. חושבת שאנחנו כמטופלים יכולים להשתמש בכותרות ובארגומנטים סביב הנושא הפיננסי בשרות ההתנגדות לטיפול. התנגדות לשינוי מתוך כוח המושך חזק להנצחת המצב הקיים . לקיבעון. ייתכן מאד שהמצב האמיתי הוא של חסר גדול, ושהינך באמת דלפונית ומרושקנת מעבר לחוויה הרגשית. רוצה להזכיר שלפעמים אנחנו יכולים להביא את עצמנו באופן לא מודע למצב אמיתי כזה גם כן, או לא להצליח לצאת מתוכו. כך שלעתים העניין מורכב ומסובך. אני חושבת שלפעמים מטופלים יביעו דרך הכסף גם מצב רגשי, אולי גם סוג של פסיביות (מחכים שהצד השני יעשה ולא יוזמים), או קושי בקבלה של נפרדות וגם קנאה רבה, הקנאה הפחות יעילה מסוג צרות העין, כדוגמת: למטפל יש ולי אין; או איך הוא מרשה לעצמו לחיות את חייו כאשר אני מתבוססת בדמי וכד'. לי נראה שעל רגשות של קנאה חזקים כאלה כדוגמת מה שתיארתי טיפולי עומק עשויים ליפול ולקום. בטיפול טוב מנסים להחזיר למטופל את הרגש המאותר של אותה קנאה, למשל, וחושפים את פניה, כחלק מאיתנו. וזה בסדר. להבנתי, הטיפול מנסה בדר"כ ללמדנו לאהוב את עצמנו גם עם החלקים הפחות נעימים שלנו, מבלי לתקוף אותם ללא הרף. פגישות בתדירות נמוכה מידי, גם לדעתי והבנתי זה כבר לא כל-כך טיפול. אפילו ניתן לבחון זאת כדבר מזיק יותר ממועיל, ואולי יש כאן גם מן הזלזול בו. אם זה כבר התרחש, זו, בעיניי, כן פריצה של גבולות, וככל שזה נמשך, כך המימדים גם גדלו. אגב, מותר לגמרי לרצות להיות מטופלת בחינם ולדבר על זה. בפועל, מעבר לסיבות נוספות, זה גם ככל הנראה לא נכון טיפולית במיוחד עבור מטופלים מסוימים, אך משאלות מותר ואולי חשוב גם להביע, גם אם אינן ממומשות. גם את המשאלה שתציע לך שיחה טלפונית היית יכולה לנסות להעלות ולא להסיק באופן חד משמעי מתוך הכרות העבר. גם אם באמת היא הייתה מסרבת מתוך רציונל טיפולי, לפחות היית יודעת משהו על המציאות. זה לא היה רק בשליטת הדמיון שלך. הדבר שונה מהותית. לי נראה שבמקרים כאלה כדאי להחליט לעבוד על פרידה וסיום טיפול (כשייתכן שיושאר לך פתח, גם אם אחר או שונה, לשוב. וכן, נראה לי שיכולה להעלות בראשי את שלל החרדות המתעוררות סביב אי הודאות). כוונתי - ממש לקבוע תאריך ומשם לראות מה קורה. ואת יודעת, זה מדהים לפעמים שאם ממש נקבע מועד ממשי לסוף, פתאום את מוצאת את עצמך מצליחה איכשהו לגייס משאבים, ואת, כמטופלת, פחות מזלזלת בטיפול. להיות עמוק בבדידות הזו, זה תלותי מידי, לא, לא עדיף... ועוד דבר - מטפלת יכולה לסייע לך מאד לצמוח, גם אם אינה אוהבת אותך בכל נפשה ומאודה. אפשר להשתמש בה גם כך. אהבה גדולה, ככל הנראה, אינה תנאי הכרחי להצלחת טיפול (כשמידי זה אפילו יכול להוסיף רעש). ואגב, אילו הייתה מקריבה עצמה למענך (ומותר שתהיה בך משאלה כזו), גם בזה יש סיכון טיפולי. מורכב... אם יש לך אפשרות לגייס כוחות, וכן, לוותר, לא להתעקש, נסי לחזור ולדבר איתה בפגישה. בשבילך. עזבי מלחמות על כבוד, ו'חיכיון' לסמסים ומיילים וכיו"ב. זו נראית לי יותר דרך לנקום במישהו אחר דרך פגיעה בעצמך. אז לפחות שיהיה מסודר, גם אם יהיה סיום. שלא יהיו יותר מידי קצוות פרומים, שתהיה דרך לאיזה המשך ביום מן הימים. הכיוון שלך הוא, בעיניי, קצת דרך לעקוף פרידה. להתמזג עם הרע... המוכר וה'בטוח' ההוא... כנראה שלא כדאי... שלך ובעדך, סוריקטה

תודה לכולכם,קראתי בעיון את תגובתכם כמה וכמה פעמים ויש בהם הרבה תובנות חשובות.אולי באמת מתוך המקום הרגשי-הצר שלי קשה לי לראות בבירור את הדברים.לוקחת לתשומת לבי את כל העצות וההבהרות שלכם. אני באמת שמחה ששיתפתי ולא נשארתי עם זה לבד מנקודת הראות הצרה שלי. סוריקטה, העלית הרבה נקודות חשובות, כל הכבוד לך על הבגרות ועל היכולת להתבונן כך בדברים, בכלל לא נראה לי שאת זקוקה לטיפול..מאד יכול להיות שאת צודקת בנקודה הכספית, שזו איזו דרך שלי להתקבע על כך שכולם נוטשים, שבעצם אני מביאה למקום הזה ועושה מבחנים. יש לי עכשיו הרבה חומר למחשבה ולעשיית דין וחשבון עם עצמי. אני אמורה ללכת היום לפגישה, נראה איך זה יעלה, מקווה שלא אחריב הכל עם הטוטאליות שלי. אדווח לכם. שיהיה יום טוב לכולם