אודי..

יש בי מאבק עצום. בין הקטנה שאני לביני. הגוף שלי בשבועות האחרונים צורח .. פורק את כל התנועות שהוא שמר לאורך שנים .. לאורך כל השתיקות. ניסיתי לכתוב כאן לא מעט . כל פעם כתבתי ומחקתי לא הצלחתי להביא את עצמי באמת על ידך. לא יודעת למה. אולי בעצם, הרגשתי גם ככ רחוקה ממך. לעיתים היית עונה באיחור של מספר ימים לאחרים כאן . פחדתי שההודעה שלי/ הכאב שלי ישאר לבד. שעינים זרות יתבוננו בי.אבל כשאתה לא כאן. היה חשוב לי שתהייה כאן מול הכאב , ולא שארגיש ריק עוד יותר ,זה עושה את זה פחות מפחיד. אני מקווה שעכשיו .. שתקרא את ההודעה תעלה אותה , כשתוכל להגיב , אל תשאיר את ההודעה שלי לבד. בלי תגובה . בשתיקה כואבת. בסדר? אודי , הייתי בהיריון 3 חודשים. ואיבדתי אותו . ככ רציתי משו חי וחדש בי . עברתי תאונה , משאית נכנסה לי באוטו , כ שהילד היה מאחור, נבהלתי מאוד, זה בטח לא תרם להיריון. ומאז.. מאז אודי, אני מפורקת . בעיקר מרגישה יותר ויותר את הילדה הקטנה שבי . יש המון זכרונות גוף שנשכחו שהביא איתו ההיריון. זכרונות.. וזכרונות.. ואני נמצאת בשלב עמוק מאוד בטיפול שלב מאוד מפחיד בדרך הזו . לא יודעת איך להסביר . בעצם אנסה .. ההיריון לא התפתח . הדופק הפסיק. (כלום חי לא יכול לשרוד בי ?) עברתי הפלה. חויה ככ טראומתית . הנגיעות האלה בגוף.. בבהח , בגרידה , חירפנו אותי , הרגשתי שזו לא אני , הייתי בסוג של דה זה וו - כאילו הייתי כבר בסרט הזה כילדה. אומרים שהגוף לא משקר . הראש יכול אבל הגוף לא . והגוף דיבר .. וזה הפך להיות מאז קשה.הרבה יותר. עכשיו , אני מנסה להיות פה על ידך.. לשתף.. אודי , אני רוצה כבר שקט .. רוצה שקט.. למה אני לא רואה אותו עדין?.. המאבקים הפנימים בי עצומים . ואני .. אני לא מסוגלת לשמוע אותם. אני אוטמת אוזנים. אני משקיעה בזה עוד ועוד, ויודעת גם שזה מה שמחמיר את הנוכחות של הילדה בי. היא מזכירה לי את הידיים הזרות. וקשה לי להחזיק אותה בי. הגדולה שבי מבינה שהדרך השפויה היחידה בתוך הטירוף הזה . היא לספר את האמת. האמת הנוראה . אחרי שנים של שתיקה כפויה . אבל אודי, היא פורצת, מבלי לשאול , מבלי לבקש רשות, מבלי לחשוב מה המחיר שלה עליי, היא לא מצנזרת .. שם בטיפול.. היא לוקחת את כל השליטה . היא אומרת שאם אני אתן לה לדבר , אז היא תחזיר אותי לעצמי , אבל פאק , אודי.. זה לא נכון ., היא שקרנית, כל פעם היא מספרת מה שהיא רוצה אני .. רק מתרחקת מכולם , נגעלת , יותר ויותר מעצמי, היא מכריחה אותי גם עכשיו לשבת לכתוב לך .. היא רוצה לספר דברים ואני , אני משתיקה אותה.!!!!!! כי היא מכאיבה לי עם זה בגוף.אני מבינה שאי אפשר לסלק אותה אודי. אני מנסה בחיי.. אבל היא מחמירה את הניסיון שלה בלהראות את עצמי בי. היא כועסת. כועסת נורא. בעצם כעס זה קטן עליה. היא עצובה וכואבת. פגועה . היא אומרת שהוא אילף אותה מגיל צעיר לשמור סודות. הוא הפחיד אותה . הפך את כל מה שעשה איתה לסוד הכי שמור . הוא גרם לה להרגיש אשמה . היא גורמת לי להרגיש אשמה . היא אומרת שהיא בתוך מלכודת. אני מרגישה שאני במלכודת. ואני מרגישה שאין ממנה מוצא. היא אומרת שהיא רצתה קשר עם אבא שלה אודי, אבל לא כזה , שהוא לקח את הקשר איתה למקום ככ פוגע ואסור . והזכרונות אודי.. נהיים ככ ברורים , מדויקים, כואבים .. גם אם עוד חסרים פרטים .. והכל ככ כואב ומפחיד . אני מפחדת . רועדת מפחד בעצמי. איאפשר להסביר את זה במילים . זה נורא.אתה מצליח להבין אותי ? אומרים שלהרגיש זה ה-ריפוי ?... עד מתי ?.. עד מתי אודי ?.. הסבל ? הדמעות?.. הכאב הרגשי והגופני הזה?.. שום תרופה כימית לא עוזרת לי . כלום לא מקל. אתה יודע למה .... כי הכאב המזורגג הזה הוא מהנשמה. והנשמה ככ מלוכלכת ומרגישה אשמה . ועד שהיא לא תהייה נקייה איאפשר יהיה להבריא . עד אז הגוף יכאב . הכאב ההזוי הזה מהנפש בבפנים יקרין לכל הגוף . ואני .. לא יודעת . לא יודעת איך לשאת את זה כבר. היום, יצאתי מהטיפול , ישבתי על האספלט ליד הבית שלו..של המטפל.. והראש ככ כאב לי אודי.. הראש כבר אמר דייייי ... דייי ..מספיק להרגיש.לבכות.. די להיות בתוך כל זה , אבל הרגש .. כאילו לא מוותר עליו. הוא נאסק בו , ואומר שהוא כאילו צריך עוד ועוד .. ואני מרגישה שאני עולה על גדותיי. היום הרגשתי שבא לי ככ למות.שישבתי על האספלט ליד הבית שלו .. אחרי הטיפול .. זה היה משו כזה ברור - של דיי.. חד וחלק למות. יכולתי לראות עד כמה הפגיעה / הקלקול שבי עמוקים. עד כמה ים הכאב הזה מרגיש אינסופי . עד כמה התסכול עצום. הפחדים .. הנזקקות והתלות .. מול כל התנועות האלה שבי .. עד כמה זה עצום. ואז היא באה . אודי - יכולתי לראות אותה ממש על ידי . ילדה בת 11 , בוכה .היא בקשה שאקשיב לה . היא הבטיחה שהיא תתן לי להיות אני ,אם ארשה לה לפתוח חלון מהמרתף שם בי . היא בקשה שלא אנטוש אותה . שרק אקשיב לה .. לא יכולתי .. אודי, נבהלתי - בפעם הראשונה .. ככ - מהחיות שלה - מהדרישה הנוקבת להיות לצידה.. קשה לי איתה אודי. קשה לי לשמור על איזון ויציבות עם כל הטלטלות שהיא מביאה .. כל הגילויים האלה .. ככ כואבים . אני מרגישה שאני על סקאלה של כאב מאוד מאוד חזק. שדורש ממני אנרגיות שאין לי . מה עושים ?.. איך עוברים את המורכבות ות הזו מבלי להרמס מתחת להריסות שבי?..מבלי ללכלך את המטפל בכל האיכס שלי ?.. העולם הפנימי שבי מתהפך. והבדידות יחד עם זאת הופכת להיות .. ככ איומה .ככ מרחיקה מכולם. אני לא רוצה להיות בזה לבד. אודי...

שרית קוראת אותך,את רגשותיך, בוכה איתך ביחד. אין לי הרבה מילים. רק שממש איתך, ורוצה לשבת לידך, שם על האספלט. מסכימה? ח.

יקרה, רק רציתי להגיד לך שכואב, מאוד כואב לקרוא את שכתבת, לחשוב ולהרגיש מרחוק את שאת עברת ועוברת. את לא מלוכלכת והנשמה שלך לא מלוכלכת, להיפך. הנשמה שלך נקייה ויפה, עדינה ורגישה. תקשיבי לילדה, אני בטוחה שיש לה דברים מאוד חשובים להגיד לך וגם לאחרים. והיא.. היא הרי בעדה ובעדך. תשמרי עלייך איתך שיר