לא מסוגלת להפסיק...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/10/2010 | 13:48 | מאת: מיכ

אודי שלום, בעלי חושב שכל הטיפול הוא סתם "חרטה" לפי דבריו..וזה מקשה עליי..לא יכולה לדבר איתו בהגיון ואיך זה עוזר כי הוא לא יודע הכל. כל פעם שקשה אני מתקשרת למטפלת ויודעת שהגיע הזמן להפסיק ואולי אני מקשה עליה אבל לא מסוגלת להפסיק לצור קשר בין הטיפולים...ניסיתי שזה יהיה רק פעמיים בין לבין אבל זה קשה...האם באיזשהו שלב הצורך הזה יורד? האם יש סוף לתלות? כי כאילו מבחינתה (וגם אני חושבת שמבחינתך) זה דרוש לטיפול ואולי לא נורא אבל זה לא נכון...אדם צריך לעמוד בכוחות עצמו ולא להשאר במצב שכל פעם שקשה להשבר...זה תקופה של חצי שנה שאני במצב כזה של רחמים עצמיים כאלה ומחפשת את המטפלת שתרגיע כשקשה...לא הייתי ככה אף פעם..תמיד התמודדתי עם דברים...למה זה קורה לי מולה? ומתי כל זה יגמר? מיכ

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכל, מה כוונתך ב"אדם צריך"? ואם קשה ואי אפשר? ואם אדם צריך (הפעם בלי מרכאות, מפאת הצורך האמיתי ולא הדבר הראוי לעשותו) להעזר במישהו אחר? כמו שאני תמיד אומר - טוב שיש לך את האפשרות להרגיש תלויה. הנושא מעורר בך חרדה רבה, וסיבותייך עמך, אני בטוח. בדרך כלל, לאחר שמאפשרים לעצמינו להזדקק ואף להיות תלויים - אפשר להרגיש באמת עצמאיים. אודי

27/10/2010 | 23:32 | מאת: מיכ

אודי.. יש לי הרגשה של כעס מצדך..אל תכעס...שתדע שלהיות תלוי במישהו זה מעורר חרדה גדולה של איבוד "עצמי"...וכאילו שרק המטפלת יכולה לעזור וזה הרגשה רעה מאוד..אז אל תכעס רק רוצה הבנה...ולפעמים הפוך יש לי הרגשה של פגיעה במטפלת אם אכניס אותה לתוך עולמי הפנימי..צריך הרבה כוחות כדי להפתח זה לא מובן מאליו!!!וכשאתה נפתח אז ההרגשה היא של תלות...רק רוצה להבין למה זה קורה לי...ואיך תגיע העצמאות אם יש תלות? נשמע מוזר...

28/10/2010 | 18:40 | מאת: סוריקטה

הי, מותר להשאיר קצת מילים? ואולי, אני חושבת לי, אולי אם פנית לטיפול, אז לא תמיד ידעת להתמודד לבד כמו שכתבת... וזה בסדר... האיש שעובד איתי על הנפש היה אומר ש - עצמאי הוא אדם שמאפשר לעצמו להשתמש/להיות-תלוי באדם עצמאי אחר. משמע, להבנתי - עצמאי הוא מי שמקבל את החלקים החלשים והנזקקים שבו, ומצליח לקבל את העובדה שיש זולתו (אנשים נפרדים אחרים, סביבה) שיש להם דבר שאין לו, ובהם, אין ברירה, הוא תלוי במידה זו או אחרת. תמיד. גם אם את מחליטה שכביכול את לעצמך, גם אז את תלויה - בבריאותך, למשל, ואולי אפילו במזג האוויר. וזו, כנראה, תלות פחות מומלצת. טיפול, בעיניי יכול להיות מן מקום מייצג כזה שמזכיר לנו שאנחנו (גם) חלשים, וכנראה שיש בו שלבים בהם היא מודגשת יותר. כאשר יש קושי לקבל את החלקים הנזקקים שבנו ומנסים להכחישם או הודפים אותם, ואפילו בזים להם, דווקא אז, כמדומני, הביטוי שלהם, המימדים, גדלים והולכים. ככל הנראה, דווקא (או כמו שאומרים בעולם הטיפולים - 'באופן פרדוקסלי') כשהקול הגאוותני ('אני-יכולה-לבד') נשמע חזק ובעוצמה, את יותר תלויה ופחות עצמאית. גם לי יש עוד רבות ללמוד... סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית