בעיות בעיות..

הי אני אחרי צבא. בתקופה האחרונה אני עובדת בבר, וזה בסדר. חשבתי על להחליף עבודות למשהו יותר יציב עם משכורת קבועה. ניסיתי לעבוד גן ילדים, הראיון הלך טוב מאד – אבל אח"כ הייתי יומיים בגן והמנהלת אמרה לי ש"זה לא מתאים" וכששאלתי למה היא אמרה ש"משהו בקצב שלי ובאיך שאני מביאה את עצמי למקום" לא מתאים להם. חוץ מזה הייתי גם ביום מיונים של חברה גדולה – הייתי די לחוצה, ובסוף לא התקבלתי. בבר שאני עובדת בו בסדר לי בסה"כ, אבל עדיין קשה – בהתחלה היו לי הרבה טעויות, ואני בכללי מרגישה לחוצה. קרה פעם שלקוח ממש התלונן עלי, ויצא לי גם לשמוע אנשים שאני עובדת איתם מתלוננים עלי. זה קרה רק כמה פעמים אבל בכללי אני פשוט מאד לחוצה ונמצאת עם ההרגשה הזאת רב הזמן – שאני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך. חוץ מזה השארתי את הטלפון שלי בכמה מקומות ולא חזרו אלי. אמנם אין לי ניסיון (עכשיו עם הבר יש לי) אבל בכל זאת, זה פוגע. אני מאד חסרת בטחון, ואני יודעת את זה... תמיד היו לי ציונים טובים, יש לי פסיכומטרי מאד גבוה, בצבא הייתי במקום "איכותי" ובכללי יש לי רקע ו"קורות חיים" כאילו מוצלחים וטובים. בגן וביום מיונים מאד הרגשתי את הפער העצום הזה בין מה שאני אמורה להיות לבין המציאות שאני מרגישה בה מגומגמת ומבולבלת ולא מספיק טובה. הפער הזה הורג אותי, אני ממש מרגישה איך אני מכאיבה לעצמי עם זה – כאילו 'איפה את ואיפה מה שאת אמורה להיות ואיך שאת אמורה להרשים את כולם'... לא משנה אם בכל אזור הלימודים וה'שכל' יותר קל לי, זה לא משנה ב"חיים האמיתיים". אני לא בנאדם לא חברותי, יש לי חברים – אני לא 'דוחה' חברתית או משהו. אבל ברור לי שיש איזה משהו שאני משדרת שפשוט לא מסתדר, איזשהי בעיית גישה, אני לא נראית מספיק נחמדה/בולטת/טובה. אני יודעת שיש בי משהו אדיש ומרוחק, פלוס זה שאני נראית חסרת בטחון... בתכלס, אין לי שום ניסיון חיובי, אף פעם לא הרגשתי פרודוקטיבית וטובה במה שאני עושה. אפילו בצבא, שהיה לי מאד טוב בו, לא הרגשתי פרודוקטיבית. יש לי חברות שגם להן ממש קשה בעבודות שלהן, ולא מסתדר להן, ויש לי חברות שפיטרו ואמרו להן שהן גרועות וכו' – הייתי מאד רוצה להצליח לשים את זה בפרופורציות הנכונות, אבל אני פשוט לא מצליחה להפסיק לתת לזה את המשמעויות הקטסטרופליות שקל לי להדביק לזה. שיש לי בעיית גישה, שאני משדרת דברים איומים כלפי חוץ שאין לי שליטה עליהם ואף פעם לא תהיה לי ובגללם גם אני מאד אתקשה למצוא עבודה – שאני אף פעם לא אצליח למצוא עבודה, וגם אחרי שאני אלמד מה שאני אלמד אני לעולם לא אצליח בתחום התעסוקה, פשוט כי אני לא מוצלחת. מאד קשה לי עם זה ואני לא יודעת איך להשתלט על החוסר בטחון העצום הזה, שבינתיים המציאות רק מצדיקה אותו. העבודה הנוכחית שלי היא בסדר, אבל אני לא מקבלת מספיק משמרות והייתי רוצה להתחיל במקום אחר. העניין הוא שכל עניין המסעדה/בר, זו עבודה מלחיצה, אני 'שכנעתי' את עצמי שבעבודה אחרת אני אהיה פחות לחוצה, אבל כנראה שאני טועה. עם הזמן אני נהיית פחות לחוצה, אבל עדיין. אני יכולה לנסות לחפש מקום אחר שאני אקבל בו יותר משמרות, אבל אני לא יודעת אם מישהו ירצה אותי ואם אני אעמוד בזה (המקום שאני נמצאת בו עכשיו נחשב 'רגוע' יחסית..) אני אשמח לכל עזרה.. תודה

אני בטוחה שמה שאודי יכתוב לך יהיה משהו מרגיע, שפחות מאשר את התפיסות שלך לגבי עצמך, אז אני רוצה להגיד שגם אם כל מה שכתבת נכון באופן "אובייקטיבי" זה לא אומר כלום על המשך החיים שלך. יש מגוון רחב של עבודות שאינן כוללות ואינן מבוססות על אינטראקציה בין אנשים, ואם את אינטיליגנטית עם ציונים טובים, תוכלי לפנות לאחד מהתחומים האלו (שמרוויחים בהם הרבה יותר מכל העבודות שציינת). אפשר להתחיל במשהו קטן כמו עיבוד נתונים, הזנת נתונים, כל עבודה שהיא מול מחשב ולא דווקא תכנות או הייטק, ואחרי שתלמדי תוכלי להתקדם. ואני חושבת שברגע שתהיה לך חווית הצלחה, שתדעי שאת מוצלחת במשהו, שאת מסתדרת בעולם כמו שאת, זה יעלה לך מאוד את הביטחון העצמי ובתגובה זה ישפר גם תחומים אחרים בחייך... וגם את זה בטח אודי יציע- ללכת לטיפול שמתמקד בדיוק הנושא הזה- קשרים בין אישיים... בהצלחה

זאת תשובה קצת מאכזבת.. אני בטיפול כבר די הרבה זמן, הוא מאד יסודי אבל לא נראה שהוא משנה הרבה את המציאות שלי. לאידעת מה ציפיתי לשמוע.. אולי באמת אין שום דבר שאפשר להגיד לי