הכל נהפך להיות שחור
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בן 21 חייל שמשתחרר בעוד חודש. לצערי אני אפילו לא יודע ממש מאיפה להתחיל, אני מרגיש כאילו משהו כבד נפל עליי ואני לא יודע מאיפה זה בא. הבעיה היא שאני בדיכאון, ואני לא יודע למה. אם פעם הייתי בדיכאון והרגשתי עצוב או מצוברח אני לפחות הייתי יודע למה אני מרגיש ככה. ואלו היו דברים רגילים שהיו עוברים אחרי שבוע או משהו לעולם לא היה משהו כריג הכל היה נורמלי. עכשיו אני במצב נורא, אני פשוט מרגיש שהכל הפך להיות שחור בחיים שלי. אם פעם הייתי בנאדם שמח היום אני עצוב. אם פעם הייתי בנאדם מצחיק היום אני ממש לא מצחיק. אם פעם הייתי בנאדם חברותי היום אני לא חברותי. אם פעם הייתי מרגיש שאני חכם ויודע להתמודד עם מצבים היום אני מרגיש חלש ואידיוט. אם פעם הייתי מדבר יפה רגוע ומתוחכם היום אני בולע מילים לא בטוח בעצמי ומגמגם. אם פעם הייתי רואה סרט ונהנה ממנו היום אני חושב על דברים אחרים. אם פעם הייתי מגנט לאנשים כולם רצו להתקרב אליי ולהתחבר אליי היום אני מרגיש בדיוק להפך. מדי פעם חולם חלומות רעים. החלום האחרון חלמתי כאילו אני נחנק. אני לא יודע מה נסגר איתי, אני יכול לומר שהייתה תקופה של חצי שנה שהייתי מעשן גראס עם חברים באופן קבוע. אבל אני הפסקתי לפני חודשיים. ומאז לא נגעתי בזה כי זה התחיל להשפיע עליי לא טוב. אני לא יודע אם זה מה שהביא אותי למצב הזה אולי זה רק מה שהחמיר את המצב אני לא יודע מה. לאחרונה התחלתי לעשות ספורט פעם ביומיים ריצה וכאלה, זה טיפה משפר את המצב רוח אבל עדיין אני מרגיש ביטחון עצמי מאוד נמוך. הכל בחיים שלי כשורה, המצב הבריאותי שלי. משפחה. מצב כלכלי. נראה טוב, חברים הכל בסדר. אבל בגלל המצב שאני נמצא בו עכשיו ממש לא בא לי על חברים אני מרגיש שזאת מטלה בשבילי לצאת לבלות איתם כשהם מתקשרים. אם הם לא יתקשרו אין סיכוי שאני אתקשר לצאת לעשות משהו כי פשוט לא בא לי. אני מדבר עם אנשים לפעמים אני מרגיש כאילו אפשר לראות עליי את העצבות ואת הדיכאון דרך העיניים וזה פשוט גומר אותי. זה מוריד לי את הביטחון לגמרי כשאני שם לב שאני משדר עצב דיכאון וחולשה. אני לא יודע מה נסגר איתי... פשוט הפכתי להיות ההפך ממה שאני הייתי. אני ממש לא יודע מה לעשות... לאחרונה כבר התחלתי לחשוב שכדאי לחכות שאני אשתחרר בעוד חודש ואני אלך לפסיכולוג לברר מה הולך איתי. אני פשוט לא מבין מאיפה הדיכאון הזה נפל עליי משום מקום. אין אצלי במשפחה היסטוריה של מחלות נפשיות ולי לעולם לא היו התקפי חרדה או דברים כלשהם. אני פשוט עצוב... מוטרד... וחלש. משהו לא בסדר.
שלום לך, בוודאי שמשהו לא בסדר - אתה מתאר דיכאון, וזו בעיה שכדאי וראוי לטפל בה. ציינת שאת המשתחרר בעוד חודש - ייתכן שזה קשור לדעתך? בכל מקרה, נצל את עובדת היותך עדיין בשירות ופנה לקב"ן דרך מרפאת היחידה. הדברים הללו ניתנים לטיפול ותוכל לחזור להיות כפי שהיית קודם. בהצלחה, אודי