אודי..

תקופה סוערת. מאוד. מלאה בקונפליקטים שמעוררים את מעמקי נשמתי. שורש הוויתי. אמביולנטית, מבולבלת. לגמרי. אין לי מושג מה אני מרגישה. חזרתי להרגיש קצת גבולית.. חוסר יכולת לזהות את הרגש - בזמן העומס - מתוך העומס - בגלל העומס. זה מציף אותי אז אני מתנתקת ואומרת לעצמי שעכשיו זה לא הזמן להבין, "תנסי להבין כשתרגישי יותר טוב.. נו. די! תספיקי לחפור, לנסות להבין מה בדיוק קורה איתך עכשיו.. תהיי." לא. אני מתנגדת. אודי ! הדבר היחיד שאני יכולה לקבל עכשיו, שאני צריכה, לא רק עכשיו - תמיד! זה מגע.. וגם בוב, שאני כועסת עליה , ואוהבת אותה מאוד. וגם היא אותי. אני רק רוצה שהיא תיגע בי. שלא תדבר איתי. שלא תנסה להבין אותי. שאני לא אצטרך להבין את עצמי כדי להסביר לה. שתיגע בי! שתניח יד רכה על הבטן המדממת שלי.. שנשתוק יחד. אבל לא. אני כועסת. ואני לא מדברת איתה ואני גם לא מעיזה לבקש - כי היא לא אוהבת שמבקשים ממנה.. ואני מבולבלת כי הכעס שלי אליה לא מוצדקת אבל הוא כן כי אני מרגישה אותו.. אתה מבין?! חזרתי לסכם את הטיפול.. שנה חלפה מאז הרגשתי שאני לא רוצה עוד, לפני שנה, בפגישה אחת סגרתי את הטיפול! ועכשיו אני מרגישה שמתוך החוזק והכלים שרכשתי השנה מתוך עבודה פנימית, בלי תלות חזקה באישה הכי קורבה אלי.. התחזקתי. ואז עלתה בי התובנה כי עכשיו זה הזמן - לסכם את הטיפול. לא רוצה לחזור אחורה ולזכור שברחתי. לא. ואודי - אני לא מצליחה. דיסוציאציה. כאילו כל הטיפול היה עבורי טרואמה. ואני לא זוכרת כלום. כלום מהדברים הכי קשים. מהאובדנות שלי למשל. רק את ההויה של עמק הכאב האין סופי. כאילו מסוכן לי להיכנס לשם . אני מתה לשחרר את זה לזכור כדי לסגור - יפה את הדלת, לא בטריקה ! ואני לא מצליחה !!! מה עושים אודי מה עושים? אין לי זמן להתברבר. (זה האגו אומר, או הכעס, או התסכול..) או שסוגרים יפה או שטורקים. אח, כמה רחוקים הם הקצוות. אודי! אני מבינה שאני צריכה סבלנות אבל בפועל - אין לי אויר. אין סבלנות. מה עושים??? אני נואשת לעזרה. עצה? הסבר על מה שקורה לי.. אודי תסביר לי מה קורה לי.. בבקשה. ברכות עד בלי די (מלשון ברכה אודי :) ) ~נילי~