טיפול3

ברצוני לציין שהכנסתי עצמי באופן מזוכיסטי לטיפול שהמטפל מתקשה לערוך. המטפל קטע את הטיפול. ירקתי דם ואילצתי אותו לחזור בו. המסוכן מכל: עוד בפגישות האחרונות לפני ההפסקה המטפל אמר שהטיפול לא יכול לעזור נגד חרדה. אכן הוא שלח אותי לפסיכיאטר. הרופא עצמו לא המליץ על תרופות (מעבר לכדור מינורי שאני לוקחת לא נגד חרדה) .אלא דווקא על פסיכולוג. כעת המטפל התנה הפגישה הבאה בכך שאהיה מעתה במעקב פסיכיאטרי ושהוא יהיה בקשר עם הרופא. זה לא הטיפול שרציתי. 1)הרופא לא הורה לי לבוא למעקב. 2)אני רוצה לשמור על החופש לספר לרופא ולספר לפסיכולוג מה שאבחר. זו זכותי לפרטיות. התניית טיפול בוויתור על פרטיות היא עבירה. כמו גם קטיעת הטיפול שניסה לבצע המטפל. 3)הרופא אמר שידבר עם הפסיכולוג שלא ילחץ עליי.במקום זאת- הטיפול הולך לכיוון שאינו מתאים לי ובילתי מוצדק רפואית. אני חוששת שאכן לא יוכל לעזור לי .הוא לא משתנה . הייתי רוצה מטפל שיאמין בי ויקבל אותי. הדבר היה בחודשים הראשונים . המטפל נמנע למעשה לברר את הסיבה. במקום זאת: מאשים בחוסר שיתוף פעולה ,בתלונות. ושולח לטיפול תרופתי.(אולי אף ישכנע הרופא בכך). קשה לעזוב ללא פשר מקום שדמיינתי אותו כאידאלי. חבל לי על כלכך הרבה מאמצים וכוונות טובות גם שלי. תמיד אאשים את עצמי. כי כרגע איני מסוגלת לבנות שום דבר חיובי בתחומים אחרים. אני חוששת שחוסר ההחלטיות שלי +מזוכיזם ישאיר אותי בטיפול מעיק לשני הצדדים.אין ספק שהמטפל בלחץ.זו תעלומה מפני שהוא וותיק מרצה ומדריך.אמור להיות לו ניסיון גם מעשי רב. אולי זו גישתו בכל טיפול . הרגשתי בטיפול שמאלצים אותים ומנסים לשבור אותי וזה לא יעיל. האם אפשר לשנות התגובה של הפסיכולוג? בקושי אם בכלל. אשמח לדעתך אודי ,האם יש להתעקש "לדבר על כך" או לעזוב כפי שהציע קודם. בדר"כ אני עוזבת .דווקא כשאני מתאמצת לעשות הדבר הנכון-זה מסבך .סליחה על אריכות המכתבים.