לאודי

אודי בהמשך לדברי האחרונים התלבטתי אם בכלל לשוב ולכתוב כי בתגובותיך האחרונות קיבלתי הרגשה שאין לי יותר מקום. הפקפוק הזה, ההאשמה הכללית שיצאה ממנה האשמה אישית פגעה בי מאוד וחיזקה לי את התחושה שאין לי עוד סיבה להאמין באפשרות של טוב. המילים שלך היו קשות ולא הבנתי איך ברכה תמימה וכנה שלי שבאה מהלב עם תודה הופכת פניה ברגע אחד וזוכה לגילויי כעס שיש בהם האשמה כלפי. זה לא מפסיק להדהד בתוכי. כתבת "מי כמוך יודעת שלרטינות, לנרגנות ולנואשות יש אצלי מקום רחב. אבל כשהאיזון העדין שבין אנונימיות ושקר מופר זה מתחיל להרגיש לא אמיתי". ובהמשך: "את יכולה להיות את אבל את יכולה להיות אחד הפרצופים של זו בעלת אלף הפרצופים". גם אם הכוונה שלך היתה כללית המסר היה חד, תוקפני ומאוד אישי. ולא הבנתי איך בתור מישהי שגלשה כאן שמונה חודשים באופן עקבי ותקין אתה יכול לפקפק בי באופן כ"כ מובהק כשהמילים שלך לא השתמעו לשתי פנים. על בסיס מה היית כה נחרץ..? בנימה התקיפה הזו שלך אלי אתה העברת מסר גם לאחרים שדמי מותר ובייחוד בשימוש שלך בהבחנה בין use ל abuse. לומר משפט כזה לקורבן סדרתי של ניצול בעבר ובהווה זה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות- גם אם זה נאמר ברגע של כעס. כאילו עשית לי משפט שדה. איך יכולת לומר לי דבר כזה אודי. איך יכולת. למחוק אותי בקלות כזו. אני לא אשמה במה שעברתי שניצלו אותי אנשים רעים, ומעולם לא ניצלתי בחיי אף אדם ושום אמון שניתן לי. אני שקופה כמו אקווריום (אמנם של דגים מתים), כל עולמי הקשה ונטול התקווה פרוש פה בכנות מלאה (ואולי אבקש ממך למחוק הכל) והוא לצערי הרב אמיתי בדיוק כואב. הייתי מוותרת על כולו אם רק הייתי יכולה. הנשמה שלי נפגעה ואיתה פרור האמון האחרון שלי בעולם. כשאמרת מה שאמרת אתה כאילו פיקפקת בחוויה שלי, בחווית הניצול שלי- ובייחוד בעתות השלבים האלה שמתחיל להתרקם בתוכי סוף סוף איזה סיפור שלם ורציף. הייתי המומה מחוסר הרגישות, מהציניות, מהכעס, מהזלזול, מהנחפזות הזו. הרגשתי שפגעת בשמי. שביישת אותי על לא עוול בכפי. אמרת שאתה מתנצל אם יעופו ריקושטים בפורום בגלל המצב שנוצר. אבל אודי- אתה פשוט ירית בי חזיתית. ואולי הייתי קורבן האשמה נוח כי הפופולאריות שלי לא עולה על גדותיה. שאני מבודדת ואז ליגיטימי לנדות את מי שגם כך נמצא בשוליים כי ממילא לא ירגישו בחסרונו. שהוא חסר תמיכה, הגנה וכוח התנגדות. למצוא אשם תורן כדי לחזור למצב שגרה. ואולי כמו שאמרתי בעבר אולי זו היתה הזדמנות כי היאוש שלי לא מתמתן, אין חדשות מהשטח, שום ניצנים של התעודדות, הפוגה, רק התדרדרות קשה ותלולה שמשפיעה אולי על המצברוח הכללי- ואז לא שווה להשקיע בצמח אובדני שממילא עשוי לנבול בקרוב. כלכלה אגרונומית בסיסית. אפשר להבין. נשמע אפילו צודק. בכל מקרה היעלמותי מפה תהיה לרווחת כולם אז לפחות אפשר לומר שעשיתי בכך מצווה. באמת מרגישה שכבר אין לי סיכוי יותר בעולם וכל מה שקרה גרם לי להצטער על שנכנסתי לפה מלכתחילה. זה היה משפיל הסיום הזה. וביחוד כשידי נקיות וצחורות וניזוקתי מפוגענות של מישהו אחר. אבל מי אני בכלל. אתה באמת לא חייב לי כלום. אף אחד לא חייב לי כלום. וגם העולם הזה. לצפות לרחמים. לעזרה. אין שום סיבה. וזה שוב אני לבד מול העולם. אין שום סיבה להאמין יותר או להתקיים. פרשתי פה שמונה חודשים מהחיים שלי לשווא. נפתחתי והפקדתי פה את נפשי אולי בטעות. ואני באמת אשמה אודי. אשמה מאוד שנולדתי, שרציתי תקווה, שרציתי שינוי, שרציתי לתת אמון בבני אדם, שרציתי פעם אחת בחיים הארורים האלה לקבל גם קצת טוב קצת כוח להמשיך, לנשום, לשנות לעצמי סוף סוף את הגורל הדפוק הזה. לטפל בעצמי. אבל יש אנשים שנולדו לא לקבל כלום. יש אנשים שכנראה לא מגיע להם כלום גם לא יחס הוגן הקארמה נחרטה בהם מרגע לידתם. התפכחתי. לא אבקש יותר עזרה. מספיק. הבנתי את הרמז. חייתי ביניכם כמו צמח בר. לא אשוב יותר לשדותיכם. צריך ללכת. (ורק מבקשת תגובה הוגנת לא ביקורתית ותוקפנית או מנוכרת מתנערת כי אני לא אעמוד בזה אבל אני לא בטוחה אפילו שיהיו לי הכוחות לקרוא אותה. אולי בעצם תרגיש שאני לא ראויה אפילו לתגובה). אולי אני רגישה מדי ולא פענחתי נכון את רוח דבריך אבל זו הרגשתי ויש לי זכות לומר אותה גם אם היא לא מצלצלת טוב. היה שלום. רפאים

וואוו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ...לא יודעת מה לומר לך...... אומנם את שולחת מכתב זה לאודי , אך לא יכולה להתעלם ממנו... מכתב כל כך קשה,נוקב, הכאב שעולה הוא פשוט בלי נסבל..נראה לי שאפילו למסך עברו צמרמורות כשכתבת מילים אלו.. בטח המקשים שבמקלדת דיממו כשהקלידו מילים זועקות אלו.. וואוו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רפאים יקרה !!! לא הפנית את המילים אלי ואולי אסור לי לומר משהו ??? אם זה לא נכון לך, בבקשה תדלגי על הודעתי זו.. רוצה רק לחבק אותך ולומר לך אם את מרשה, אני מאמינה לך !!! חושבת שאת אדם רגיש מאוד לעצמך ולאחרים.. זוכרת את הודעתו של אודי אלייך.. חושבת "שברוח הימים של אז"לא רק את חטפת.. אודי נלחם אז חזק בכדי שנרגיש שיש פה קרקע בטוחה ויציבה .. בכדי שתהיה גם לך !!!!!!!!!!! קרקע בטוחה ויציבה !!!! מחזיקה לך יד (אם מותר..)

אודי (פוחדת כבר לקרוא בשמך) כל מה שאומר או לא אומר יהיה טעות. פשוט עצוב לי. מתחרטת על המכתב שכתבתי ברגע של סערת רוח שונאת את עצמי עוד יותר ובכל זאת מרגישה בהזמנה הזו להשאר זרות כי אתה כבר לא מדבר אל רפאים כרפאים אלא כאל מישהי אחרת. ולא אוכל להשאר כל עוד יש לך ספק לגבי מי שהייתי ומה שקרה לי כי בלי עיניים אני לא קיימת. הרצף של אותו מבט קודם נקטע. מבינה את האמון שנסדק אצלך יודעת שניסית להגן אבל לא יכולה ככה להמשיך. דבריך למעלה היו עמומים לי. אפילו בלבלו אותי עוד יותר. גם עייפתם ממני. יש גבול לכמה כאב מקום כזה יכול להכיל ולי אין תקווה ואני חושבת שהשתכנעת. המרחב הזה נועד לאנשים עם תקווה. ומכירה במוגבלות של המקום ולא ציפיתי שדרכו אשתקם אבל הוא נתן לי איזשהי תקווה, תחושה של הגיון. בא לי לצעוק כל כך חזק אבל אני אהיה בשקט. לכל דבר יש סוף. הטרול הזה צוחק לי בפנים כמו כל הטרולים האחרים שחרבו את חיי והוא בטח לא היה המצאה שלי. ותודה במבי על המילים. היו שלום עצוב ככה לעזוב אבל לא כולם קמים. חוזרת לארץ המתים. צמח ביש מזל