אין

"או שזה הזמן למות או שזה הזמן רק לשלם את המחיר" שילמתי משלמת את המחיר. חושבת מרגישה יודעת שעכשיו זה הזמן. לא עומדת יותר במה שקורה בבפנוכו לא מצליחה לא מסוגלת. התדרדרות בלתי נשלטת. פגיעה עצמית על בסיס כמעט יום יומי. "חי כמו דג בתוך מלכודת גר בתוך עצמו. מת מבושה. עד שהסיוט פה יעלם". סוחטת את עצמי בטירוף בעבודה לעיתים 12 שעות ביום ואף יותר. כל דבר להסיח את הדעת. כל דבר לא להתמוטט. אולי להתמוטט. לאחרונה יותר מידי דיבורים כתבות תוכניות על פגיעות מיניות כאלה ואחרות. ואולי זה רק נדמה לי. תעתוע. אבל אחד כזה שעובד. ואני. "אני אקדח טעון. זיכרון בלתי נמנע. וזה חוזר. אז לא ידעתי מה יש בשוליו של הרחוב. שמעברו היו כמוסים סודות. האצבע על ההדק." פעמיים בשבוע פגישות. בין לבין טלפונים. רק כדי לעבור את הלילה. ואני. "אני ביקשתי רק דברים שאין. התבוננות פנימית ומה שהאמנתי. מה ידעתי לא ידעתי. אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה. השתגעו התאבדו או הלכו לעזאזל." לא יכולה יותר "הכל מסתחרר כמו סוסים דוהרים בתוך חדר". לא יותר.