מה זאת אהבה.

מעולם לא הרגשתי ולא יודעת מה זה.. בקור רגשי דו כיווני .. מעולם לא התאהבתי ולא התאהבו בי.. מעולם לא אהבו אותי ואני כל כך פתטית לא מפסיקה לחפש, להשוות גם אהבת אם, גם אהבת אב.. מנסה להסתיר את הפדיחה כאילו לא אכפת אבל מוכנה למות בגלל היעדרה.. שונאת את עצמי כי מעולם לא אהבו אותי. במקרה הטוב קיבלו אותי כברירת מחדל. אין סיכוי שיאהבו כשכל כך שונאת את עצמי, את העולם, שונאת ומרגישה אשמה כלפי בוראו. גם כאן מרגישה מעיקה, טרחנית, משעממת, מיותרת, ע ל ו ב ה. כשמתייחסים אליי מרגישה שזה מתוך נימוס , כשמתעלמים - מרגישה אוויר.. ===חסרת תקנה

חיפשתי את השיר ולא מצאתי (תרתי..) תודה על הכל! מיקה

ואולי אהבו ואוהבים אותך, אבל באמת את לא יכולה להבחין ולהרגיש בזה? כמעט כמו... העובדה שמישהו עיוור צבעים, לא מעלימה את הצבעים מהעולם כולו, אלא רק עבורו. וזה קשה וכואב, כשיש חוסר סובייקטיבי מתמשך שכזה. לא שאני יודעת מה זאת אהבה, במובן האנושי שלה... איפשהו מזמן בדרך עברתי לעולם של בעלי חיים - לגדול איתם ולגדל אותם. הם יודעים גם לאהוב. ואל תדאגי, אני לא בעמדה מאוד מנומסת בתקופה האחרונה (ויכולים להעיד על כך כמה וכמה אנשים בעולם)... אז בוודאי שזו לא הסיבה שאני בוחרת לענות לך ולהתייחס להודעות שלך פה. כמובן שאני לא יכולה להתווכח עם התחושות שלך, אבל כן רוצה שתדעי, שאני לא רואה בך שום דבר מהדברים האלה שכתבת על עצמך.

יודעת שייתכן שיש לי בעיה בשיפוט המציאות לפעמים או בד"כ... כך היא אומרת.. אף שתכל'ס ספגתי הרבה "מכות"-דחיות ועלבונות כאשר כן האמנתי. אז כבר לא יודעת... אולי מכינה את עצמי כל הזמן רק לדחיה כדי שלא אתאכזב.. מטופש אני יודעת. אבל באמת רוב הזמן מרגישה לא אהובה ולא מוצלחת החל מ"בסיס האם" - שם היה אמור להיווצר הבטחון הבסיסי ושם קיבלתי מסר כפול של מכות (פיזיות ומילוליות) וגם של מתן אהבה כביכול בעיקר בצורה חומרית (אוכל) ועד לכל מקום אליו אני מגיעה..- אפילו אצלה ידעתי הרבה דחיות, חוסר אמון והבנה שלה אליי ("בעיית קליטה" שהיא נוכחה בה בדיעבד). וזהו . רק רציתי לומר לך תודה (ותראי לאן הגעתי..)-- מאמינה לך שזה לא מתוך אילוץ.. ריגשת אותי בדברייך. נ.ב. כתבתי לך תגובה למטה מקווה שתעלה בהמשך..