אודי..

אומרים שירד שלג.. סתם בולשיט... כולם מתרגשים ואני לא מבינה ממה.. אפשר לחשוב.. :( אודי... אני לא מדברת.. בבלאגן נפשי כבר כמה ימים.. כל כך תהומית...פשוטה.. נסערת.. מוצפת... דקה לפני שאני פוגעת בעצמי רשמית, אפשר במקום חיבוק אמיץ? (תגיד, אתה חושב שאני דורשת חיבוק ע"י איום כביוכל...? אולי עדיף לבקש חיבוק בהתחנפות..? אבל לא בא לי להתחנף, בא לי שתדע את האמת..) דמעה, ~נילי~

נכנסתי להתקלח .. מקלחת רותחת.. פשוט נתתי למים לזרום.. הסכמתי גם ללכת לשרותים... אחרי יומיים שסרבתי.. (אני כועסת על מושב האסלה שנשבר לי!..) עכשיו אני מקפלת כביסה.. Loreena Mckennitt שרה לי נעימות דרמטיות וטהורות.. אטהר קצת את הבית לפני השינה, אולי גם עם מעט מרווה יבשה.. אני חייבת לשחרר מעט.. עכשיו אני מבינה כמה טוב שכתבתי לך... וכמה טוב לשמוע שלא צריך לפגוע כדי לקבל חיבוק... אתה יודת אודי.. כמעט ששכחתי... תודה שאתה מזכיר לי.. ועוד בכזה רוך... (אבל אני לא באמת אוהבת גברים! ) לילה מנוחה... אתה כנראה כבר ישן, או מתקלח או משו :) תודה אודי.. מהלב... (נשימה עמוקה... לנסות להמשיך להרגע... ) ~נילי~

נילי יקרה, ... הרי במקום לרגוז על המכסה השבור ולענות את עצמך בהתאפקות, בעקרון-וכמה-לא-קל, אפשר היה לשים לזה סוף. כן... בהתאפקות יש גם איזה עונג, כך גם בהיאחזות בכעס הריקני שלא נגמר. הריגוש הזה... אולי תוכלי להרשות לך לפנק את עצמך, לא להתקמצן עליך, כן, קצת לוותר ולקנות מכסה חדש. נגיד, טוב כזה, מעץ? לקנות וגם להחליף ולהשתמש. אולי דווקא כך, במימוש הזה, תגלי שאת יכולה להרגיש יותר שחרור והרפיה ודילול של רעלים שבפנים? את יודעת עוד מה אני חושבת - ההתרברבות בכמה עשית רע לעצמך לא משיגה הרבה, ככל הנראה. ואולי גם, במקום לקרב, היא מרחיקה ומרתיעה את מי שיכול לתת לך טוב. חשבתי גם על כך שאולי את מצפה שתבוא מישהו טובה וחמימה, תשים גבול מתוך דאגה, קצת תשים אותך במקום ותאמר - "בואנה, נילי, מה נסגר איתך. לא מרשה לך לישון על הרצפה, לא מרשה לך להתעלל בילדה שבך; ובואנה, נילי, אין מצב שאת נוהגת שיכורה או מתאפקת ככה". מה את אומרת? תקוותי שתוכלי לעצור את כדור השלג מבעוד מועד, לפני שייסחף ללא שליטה, לדעתי, לפחות, להכין בובת שלג יכול להיות נחמד. אני גם אוהבת מאד להתפלש בשלג הרך והלבן. הוא מיוחד ונדיר במחזותינו. שיהיה קל ונינוח יותר, סוריקטה

האמת, דברייך עוררו בי כעס והתנגדות גדולה. אתן לילדה שבי לדבר קודם... לא ציפית מאף אחת לענות לי חוצ מאודי. דברי באו כנסיון שלי לעזור לעצמי, בדיוק כמו הייתי עושה בימים עברו כשלא רציתי לחתוך, הייתי מספרת למטפלת שלי שאני רוצה לחתוך, האמירה של הרצון הייתה עוזרת לי לתת מקום (לכאב בעצם), וזה היה מספק אותי. כך נעזרתי אתמול מול אודי. אין בי כוונה להתרברב במעשים הקשים שאני עושה לעצמי כמו שזה המקום הכמעט יחיד שאני יודעת לשתף בקושי שלי... וכן, אני גם מודעת לזה שלפעמים אני מעורערת רחמים כדי להתקרב ולקבל תשומת לב, אני שונאת את זה. שונאת את זה שאין לי מקום שיודע להתנהג רק אחרת. הרגשתי שרוב דברייך אלי היו ביקורת שלי כלפי עצמי בעצם.. אך הם עדין קשים לי. כואבים. מקום בוגר היה יודע לקחת את דברייך למקום מתקן, אם הייתי במקום הזה לא הייתי פוגעת בעצמי.. מה שלא לגמרי נכון.. כי אני לא תמיד פוגעת בעצמי.. ואני במקום הרבה יותר טוב מבעבר... זאת בעיה כי כאן לא רואים את כל הצדדים.. כאן רואים רק את מה שבוחרים לחשופ... כמובן שעכשיו אני יכולה גם להאשים את עצמי אך זה לא יעזור לי, ואני דווקא די גאה בהתקדמות שלי. ובחשיפה של כל כך הרבה צדדים שבי כאן.. אולי זה סוג של סטירה.. ויכול לי להיות שזה באמת יכול לעשות לי משו טוב.. אולי אחרי שארגע קצת.. אבין עוד כמה דברים.. בהחלט גם היה רוך בדברייך... אסלה מעץ יכול להתאים לבית הקט שלי.. :) דווקא רעיון! :) (תודה) ועוד דבר חשוב.. מי שרוצה להתרחק ממני בגלל הדברים הקשים שבי.. מוזמן לעשות זאת... אין לי ענין באנשים שלא רוצים אותי. (ולא שאני לא בחרדות מזה) בגדול, בימים אלו אני בשליטה, כך שאני לא באמת דואגת. (למרות שהדאגה מראה לי שאני לא לגמרי לבד.... ) ~נילי~

((((((((((נשימה עמוקהההה)))))))))))9 מבט מחוייך.. אולי מעט מפויס... " חשבתי גם על כך שאולי את מצפה שתבוא מישהו טובה וחמימה, תשים גבול מתוך דאגה, קצת תשים אותך במקום ותאמר - "בואנה, נילי, מה נסגר איתך. לא מרשה לך לישון על הרצפה, לא מרשה לך להתעלל בילדה שבך; ובואנה, נילי, אין מצב שאת נוהגת שיכורה או מתאפקת ככה". מה את אומרת? " עכשיו אני קולטת עד כמה הרגשתי מותקפת מדברייך ולכן התגוננתי בזמן שבסה"כ הראת לי צד איכפתי.. ידעתי שאני עוד אתנצל.. מקווה שאת מבינה את המקום הזה, של הבהלה, קשה לי עם דעות ישירות. זה לא מאפשר לי לשחק עם הגבול של עצמי.. למרות שאני עדיין מסכימה עם עצמי, שאין סיבה שאוסרת לחשוף את הצדדים האפלים שבנו.. כי אחרת לא נעזר.. כל עוד זה לא משרת מטרות לא מודעות של עיכוב ושימוש לא מקדם... למרות שלפעמים צריך לעבור גם את השלבים הללו.. עד שמבינים... המון סבלנות לדרך הזאת... ברכות, ~נילי~

אני כאן איתך בשקט, קוראת תמיד - את יודעת רוצה לומר לך , שאני יודעת עד כמה את ככ לא דביקה .. רוצה לבקש ממך שתתני לחוייה של המעורסלת להיות בך עוד קצת .. זה בסדר .. לבקש ואפילו אמיץ לעשות את מה שאת עושה. אל תתני לחוויה הזו ככ מהר להתאדות בך. אוהבת. שרית