אודי..

אודי יקר .. באתי להיות כאן על ידך. לשבת בשקט.אני לא אפריע . מבטיחה. אי אשב על הרצפה מרחוק.. כמו בטיפול .. שרק תשמור מרחוק שלא אתפרק לחלוטין. אולי רק עד שהמילים יצאו ויספרו את מה שקורה לי בבלאגן של עצמי.בינתיים אנסה להוציא ממני משו.. היום - אני במרתון מקלחות מהבוקר ועדין .. מרגישה ככ מטונפת.(סליחה) אם רק היה אפשר לחפוף לא רק את הגוף אלא ממש ממש בתוך הראש שלי .. לנקות , למחוק את הזכרונות שעולים מחדש , אז היה הרבה יותר פשוט וקל , לא? יש לי הרגשה בימים האחרונים - שהגוף שלי רק מלוכלך. ששום דבר לא יכול לנקות אותו.שאם מישו יגע בי - יתקרב - אז הוא רק יזדהם.. יושחת.. יהרס כליל. מרגישה שחוזרת לבלומוסים בלתי נשלטים של אכילה . אכילה יחד עם עייפות עצומה . אודי, האוכל לא האישיו .. הוא בכלל לא מעניין אותי - זה רק מה שהוא ממלא בי .. את הריק.את הבור העצום שיש בי. זה שמרגיש שאפ פעם לא יתמלא. מנסה למלא את האשמה שמרגישה. את העונש לעצמי . על מה שהייתי בשבילו . על השותפה שהסכמתי להיות לו . והלילות ככ קשים , והטיפולים עוד יותר, הכאב חד .. ואתה יודע , דווקא שהטיפול שלי הולך ומעמיק .. הולך והופך לי למשמעותי יותר .. דווקא אז השיחזורים מתחילים להיות ככ נוכחים, דוקא אז הכמיהה שלי לביחד מולו, לשמירה, הגנה , בטחון , הכלה.. מועצמים , דוקא אז הפחדים שלי שוב מדברים.. והם אלו שמרחיקים אותי ממנו - יש לי קטע בזמן האחרון מולו בבחינה ובדיקה של האמון שלו אליי - הרצון הזה מצד אחד להתקרב והפחד שמצד שני מאיים , הכמיהה שיאחוז לי ביד מול הפחד העצום שיפגע בי עצומים . אני על הקצוות אודי.. יש בי ילדה בוגרת שמבינה , מתמידה ומשתדלת לדבוק בתהליך עם כל בקושי ואילו מנגד ילדה קטנה ומרדנית שעושה הכל בכדי להרוס לי שם בטיפול מולו. אז איך מוצאים את הדרך הנכונה? , המאזנת ?, בתוך כל הבלאגנים האלה? הצלילה הזו שלי אל הבורות האיומים , הזכרונות שמנסים לפרוץ החוצה במילים , הגוף שבוגד ומדבר שם בטיפול בגללי .. דיי זה מעייף. כמעט 4 שנים - ועדין מפנטזת על המקום הבטוח הזה ,ככזה שישמור עלי ולא יפגע ..שיהיה רק בשבילי , ואילו במציאות מולו - גם אם הוא נראה על פניו ככה , מנסה בכל דרך להרוס . אתה מבין אותי אודי? למה יש בי צורך בלתי פוסק לבדוק אותו ? לחפש בו ובקשר את האין במקום להתמלא ביש - במה שהוא כן נותן? עד מתי הצורך האובססיבי הזה לגרום לו להוכיח שהוא בסדר, שהוא לא יפגע שאפשר לסמוך עליו? אני עייפה אודי. עיפה.עייפה.עייפה. מכל הפאקינג -תהליך הזה.מ הקשר הטיפולי הזה.מהחיים שלי. ונכון שרצפ הטיפול ביננו - 3 פעמים בשבוע מאפשר את היכולת לסמוך עליו , אבל יחד עם זאת זה ככ אינטנסיבי , ככ שוחק .. שבא לי להגיד דיייי... וגם אם הראש מבין דייי... משו בבפנים שלי לא נותן לי להרפות. לאיודעת אודי .. לאיודעת.. אז.. בבית .. כילדה , כבוגרת עצם ה"לא להרגיש" גרם לשרוד ואילו עכשיו הרגשות שהופכים לעוצמתיים ומחוברים בי ככ הם אלה שלא מאפשרים לי להתקדם. הם מחיים את הכאב בצורה ככ חדה , הם מנשימים את כל הרגשות שנשכחו. ואיך אפשר לעשות "זום אאוט" על כל רגש מבלי להתפרק ימים שלמים ? ומאיפו לוקחים תקווה , כח , צידה לדרך.. שכבר הכל על האדים? אוףףף . אודי . הכתיבה הזו. הכאב הזה . עד מתי זו תהא הדרך להפיג קצת ?.. קצת מהכאב הבלתי נסבל הזה? יש בי ריקנות עצומה , שמביאה את הרצון לחשוב על המוות , לפרלטט איתו .. כל טיפול .בזמן האחרון. במקום לצאת מנוחמת אני מרגישה את הרצון הזה למות , אבל באמת למות .. כל מה שעולה בטיפול , התחושות והרגשות שבי מרגישים בתוכי לא ניתנים להכלה . מה יהיה אודי? אני מפחדת. עד מתי זה יהיה ככ קשה? ואיך אעבור את זה איתו כשהכל מרגיש לי ככ שביר מבפנים? אי יושבת על הרצפה , מניחה את הלפ טופ עליי, כותבת לך ובוכה .. הרבה מחשבות רצות לי בתוך בלאגן איום. מנסה לכתוב לך בכדי שאצליח לברוח .. לשכוח.. אפילו קצת . ככ מתביישת במה שהייתי . מרגישה אשמה נוראית . מרגישה שאני ככ ריקה . זה בסדר אודי לביא את היאוש הזה שבי לכאן?...!!!! מצטערת, אם מלכלכת כאן אותך ואת החברים ..סליחה!! רק רוצה שהכאב שלי יעבור שאני יחזור להיות סתם שרית .. שהימים שלי יחזרו להיות הכי שגרתים שרק אפשר לחשוב שיהיו לי חיים משמעממים - נטולי עניין - זו בקשה מוגזמת אודי ? אודי אתה פה? בכלל . תודה שאתה מצליח להקשיב לי גם אם הכתיבה מבולבלת וקשה .. מרחוק , ימים שלמים של האלמות .. נסדקים פה מולך , וזה בטח לא מובן מאליו . (מה שכן הכתיבה אלייך מחזירה לי את הגעגוע למלי , ליאת דרור ודוד .. שבימים של הכתיבה הייתי מרגישה עוד אויר לנשימה) רוצה אויר .. יש לך אודי .. לתת לי בבקבוק קטן? נ.ב .. סליחה רפאים יקרה - שלא הגבתי להתמודדויות הקשות שלך אני רק יכולה לומר לך מהצד שיש בך חלק שמעיד על חוזק וגבורה ענקית למרות מה שעברת בטיפול !!! - את בחורה אמיצה ומרגשת ואני שולחת לך חיבוק מעודד להמשיך להלחם על האמת שלך . גם לך ילדה אישה , סוריקטה יקרות .. סליחה שלא הגבתי שהייתם צריכות קול מנחם .. אני קוראת אתכן ואת כולן כאן .. אבל מרגישה קליפה של מי שהייתי .. שלא יכולה להועיל יותר מדיי במילים לאחרים אז פשוט שותקת.לפחות בינתים . תודה למי שמלווה אותי , שרית