כמה שזה קשה לי..

לא יודעת לאיפו לפנות יותר,אודי.. הכל כבר רקוב אצלי במשך שנים ארוכות. נהייה לי קשה יותר ויותר ואני יושבת כאן אל מול המקלדת ומנסה להרכיב אותיות יחד שיצרו מילים שיבינו אותי..ושוב יוצא לי רק בלגן מקושקש כזה..ואני בבית לבד יושבת פה ובוכה פתאום ממש חזק, ושוב יש לי מחשבות ליגמור היום ודי ואני בוכה ובוכה לא יודעת איך לתקן את החיים שלי. איך להיסתדר בעולם הזה? כיצד לבנות את עצמיבכלל ממקום של אפסיות ענקית שכזו? וניסיתי כבר כל כך מלא פעמים, אודי..באמת שניסיתי מאד ורציתי לשפר ולבנות לאט לאט ,לבנה אחרי לבנה ופשוט שלא הצלחתי לבנות כלום בחיי! הקיר הקטן שבניתי לי להגנה קרס ברגע אחד כאילו לא השקעתי בו מאמץ, כאילו לא ניסיתי והתאמצתי הכוחותיי הדלים להרים עוד ועוד לבנה..ופתאןם זה נפל וחרב.. ואין יותר שום תחושת הגנה ,או תחושת שייכות לעולם, רק ייאוש מר וצורב שמשתלט לי על הנשמה . והם לא יודעים שכל פעם שהם הולכים מהבית אני במירדף כואב ומסוכן אחרי עצמי,במירדף בו אני בוכה הרבה ומגיעה לעוצמות של חרדה שרוצה להיתממש בפגיעה עצמית קשה(סליחה!! אודי,אין לי אף אחד שאפשר לשתף מה עובר עליי) ואז אני נלחמת להירגע ולא פוגעת בעצמי.. אבל מאד פוחדת כל פעם מחדש שאולי בפעם הבאה אני לא אוכל עוד להיתאפק ומה יהיה איתי? ..אני נשארת בבית ,המחשבות מציפות אותי והראש מתפוץץ מזה .קשה לי אחדי השנים האלה של טיפולים פסכולגיים ותרופות ובסוף אני כמו גוש של בעיות! אין לי איך להחזיק את עצמי. סליחה שיצא ארוך ומעיק.כמוני, ..לא יודעת איך להסביר לך עד כמה המצב בלתי נסבל ..אין לי כוח לפרט למה.. תודה על ההקשבה..