מוזר...

הי אודי, משהו מעניין קרה לי אחרי הפגישה השבוע: יצאתי בתחושה קשה של תקיעות, חוסר הבנה (שלה), היעדר אמפטיה (שוב שלה...) ותרעומת (הפעם שלי...) לאחרונה אני מקליטה להנאתי את הפגישות (אע''פ שלא ביקשתי את רשותה), ולהפתעתי, לאחר שהאזנתי להקלטה, הגעתי למסקנה שהדברים דווקא לא נשמעים גרועים כל-כך. וכאן אני תוהה: מהו, אם-כן, הרושם הנכון / הרצוי / המועדף - זה שבמציאות או זה שבדמיוני? ואיך בדיוק הוא נוצר? בשעת מעשה או לאחר מעשה? האם האזנה מחודשת מיטיבה עם הדברים, או אולי להפך? ברור לי, שלולא ההקלטה היה מתפתח לו בטעות תסכול גדול מאד עד לפגישה הבאה, אבל אולי דווקא "הטעות" הייתה מהווה פתח ל... אין לי אפילו מושג למה... בקיצור - התבלבלתי... (ובבקשה, אל תאמר לי לשתף אותה בעניין ההקלטות, כי אין סיכוי שאעשה זאת...)

אודי שלום. הבנתי שאתה לא אוהב את הרעיון של הכותבת לגבי ההקלטה ללא ידיעה. מה שמעניין אותי הוא מה דעתך בקשר לראית הדברים אצל המטופל בשנית, כאשר הוא בתנאים אחרים ושומע מה שהלך בפגישה. אני מצטטת מדברי הכותבת.. "ולהפתעתי, לאחר שהאזנתי להקלטה, הגעתי למסקנה שהדברים דווקא לא נשמעים גרועים כל-כך. וכאן אני תוהה: מהו, אם-כן, הרושם הנכון / הרצוי / המועדף - זה שבמציאות או זה שבדמיוני? ואיך בדיוק הוא נוצר? בשעת מעשה או לאחר מעשה? האם האזנה מחודשת מיטיבה עם הדברים, או אולי להפך?"

הי, לא בטוחה שאני גונבת משהו שעשוי להינתן לי חופשי, אבל זו בכלל לא הנקודה. אני שאלתי על התחושות השונות לפני ההאזנה ואחריה, ואתה התייחסת רק לנושא ההקלטה. אשמח לשמוע את תגובתך (גם) לשאלה המרכזית שהעליתי. תודה, one

אולי זה קשור לתלות בקשר, לנסיונות להכחיש אותה, במקום להתעמת עם החרדה שהיא מעוררת. אולי כשאת איתה בחדר, התלות בלתי נסבלת לך ואת מתרעמת על כך, ואז אולי קצת יותר בעייתי לחוות אותה קרובה ומבינה. אולי את גם איכשהו ככה משליכה עליה מתחושותייך שלך. מחוץ לחדר את כביכול לבד. היא היא לא שם. למרות שהיא כן איתך, כחלק ממך. ואולי כשאת "לבד" עם ההקלטה, תחושת הבלתי נסבלות של התלות לכאורה פוחתת. נראה לי שכדאי גם לחשוב האם גם כשאת שואלת כאן את השאלה, זה אולי קצת כאילו תחמנת את המערכת במעין גניבה כזו והצלחת לבד, בלעדיה? (וזו ככל הנראה, אשליה בלבד). נראה לי שגם אם תמצאי תשובה כאן או במקום אחד מחוץ לטיפול, אוכל לשער שתוכלי לעכל אותה גם הודות לדברים שהיא נתנה לך. נראה לי קצת כמו ללכת עם ולהרגיש בלי... מה דעתך?

one הי שוב, בחרתי להוסיף ציטוט מדבריה של מלי (ד"ר עמליה מרקיביץ'), מהצוות הקודם של הנהלת הפורום - "... ויניקוט, שהיה תיאורטיקן מופלא (לעניות דעתי כמובן), אמר שילדים גונבים את מה שהיה מגיע להם לקבל בזכות, ולא ניתן. אני חושבת שלחמוד זה בעצם לרצות למלא משהו שכ"כ הרבה זמן וכ"כ הרבה פעמים נחסך ונחסם ממך" אולי משהו במילים הנוגעות הללו ידבר גם אלייך. סוריקטה

הי סוריקטה, אני מאד מעריכה את התובנות שלך. יתכן שיש בדברייך משהו מן האמת, אבל לא כ''כ הבנתי למה התכוונת כשכתבת:" האם גם כשאת שואלת כאן את השאלה, זה אולי קצת כאילו תחמנת את המערכת במעין גניבה כזו והצלחת לבד, בלעדיה? (וזו ככל הנראה, אשליה בלבד)." האם תוכלי להסביר? ובקשר לתוספת - משתמע ממנה כאילו ה"גניבה" היא, אחרי הכל, לא ממש פשע בל יסולח, האם הבנתי נכון? ושוב תודה על ההתייחסות, one

אוי.. הזכרת לי נשכחות... מאז שקראתי אז את דבריה של מלי, במיוחד בנושא זה, הידיעה הזאת, שילד גונב מה שהיה אמור לקבל בזכות.. עוטפת אותי ומכילה מקומות קשים.. גם כשאני לבד.. בלי אף אחד בעולם.. ומקסים לדעת שזה מלווה לא רק אותי.. לילה טוב ומקסים.. תודה על הרגע והרגש שהעברת בדברייך לone (ועל הדרך גם אלי :) ) ~~נילי~~