BOO

הי, יש כל מיני דברים שאני יכולה לכתוב, אבל אין לי כוח להתחיל לפרוש אותם לאט ומסודר כדי שיהיה ברור. אז אתחיל מהאמצע ומה שיהיה יהיה. אוף, גם זה קשה... אני לא יודעת מה אני רוצה לומר.. רק לומר שאני מרוגזת עליה ועל הטיפול בכלל. שזה מעצבן אותי שזה ככה. היא אמרה לי, כשרק התחלנו, שקשה לטפל בי. לא כל כך הבנתי וזה היה קצת מביך לשמוע דבר כזה, אבל אולי אני מבינה. כי איכשהו, יש פגישות שגם כשיש בהן קירבה קצת, מספיק משהו אחד קטן ואני מתרחקת. (יש גם פגישות שאני אוהבת אותה לא משנה מה, אבל זה לא המקרה הפעם). היא דיברה והבעת הפנים שלה נראתה לי מעושה (עושה מאמץ להביע משהו, או עושה את עצמה).. היא חייכה יותר מדיי והייתה לה הבעה שאי אפשר להתחבר אליה, רק להחליק אותה ולא לתת לה לגעת בך, והתרחקתי. כל מה שאני זוכרת מהפגישה הזאת זה זה. מסתכלת על הפנים שלה בדמיון ולא מזהה אותה. לא מכירה בה את מי שאני מכירה. היא כמעט מגעילה אותי. איך זה יכול להיות? ואני מרגישה שאם אומר משהו כזה היא תיפגע, ואני אכעס בתוכי שהיא נפגעת, כי זה תמיד נראה לי לא מתאים ולא קשור שמטפל יכעס. ומצד שני מיד אתכנס ואקטן כדי שתסלח לי, כדי שלא תראה שאני בכלל כועסת ולא מפחדת שפגעתי.. ואגב כך- אתחיל באמת לפחד שפגעתי. אני מודה שזה קשור גם למיילים שאני שולחת מפעם לפעם (אחת לשבועיים, לפעמים אחת לשבוע) שתמיד נענו ולאחרונה כבר לא. היא אומרת שהיא רואה אותם רק לילה לפני הפגישה, אבל האמת היא שאני לא מאמינה. וגם אם זה כך, זה לא מקרב אותה אליי. אז כשאין לי ערוץ פתוח לכתוב בו אליה, הערוץ סגור. גם בתוכי הוא סגור. וזה מדהים- כי ברגע שאני מתחילה לכתוב לה מייל, הערוץ בתוכי נפתח שוב קצת, והבלבול-תסכול כמו נרפאים.. אבל אז אני מחליטה לא לשלוח, סוגרת את המייל וגם בי משהו נסגר. אני ממש מרגישה את זה. אני יותר ויותר שואלת את עצמי בשבוע האחרון בשביל מה אני צריכה אותה. באופן הכי קר ופונקציונלי- מה הפונקציה שלה בחיי ובשביל מה אני צריכה אותה. אני יכולה לדמיין כמה ארחיק אותה אם אשאל "מה הפונקציה שלך?".. בפרט כשהפונקציה שלה היא חום ורוך וחיבה, ממש כמו שזו הייתה הפונקציה בעבר של ליאת ואורנה כאן. ואם אשאל ארחיק, וחיבה ורוך יהיו הדבר האחרון שאקבל.. ושוב נראה שאני עושה דברים שיביאו עליי את מה שאני לא רוצה שיקרה. אבל מה יש לי לספר לה? ובשביל מה?.. מה כבר יכול לקרות עם 50 דק' בשבוע? באמת... לפעמים, למרות שאין לי מושג מה הייתי עושה אם היה יותר זמן, הזמן נורא מתסכל אותי. מאמץ כל כך גדול להכניס מישהו לחיים שלך, כשיש כל כך מעט זמן לשתף בהם.. זה כמעט מרדף חסר תוחלת.. מאמץ גדול שלא יכול שלא לתסכל אותך. טוב, אני סתם היום... פשוט דוחפת מהר את כל זה לשק, מעמיסה על הגב, באה אליכם בצעדים מהירים ונמרצים, פותחת את הדלת וזורקת את השק פנימה. קחו את כל זה. אותי זה לא מעניין. ועדיין, בכל רגע שיש לי אני מציצה ובודקת אם קיבלתי מייל. מילא. אסיים בלילה טוב, כי אני לא יודעת איך לחתום את הדיבור המרגיז הזה.. לילך בא לי לשלב ידיים כמו ילד כעוס, להוריד את הראש בעקשות ולהגיד "לא באה אליה". ואז להרים סנטר למעלה ולשאול בעיניים מתריסות "מה תעשי לי?"

לילכונת אהובה, רשמת כאן פעם שהיא אמרה לך ש"את שונאת חמוד". וגם בהודעה הזו את שונאת חמוד. את יפה, בקלות אוהבים אותך. אבל נראה לי שבאמת בא לך לכעוס מגעיל, אבל אולי לא להיות לילך באותו זמן (?). אולי לכעוס כזה שעושה רושם אמיתי ומזיז. לכעוס שאי אפשר להישאר אדיש לזעם. ולצרוח - חסר לי, מעט לי, את מאכזבת, רוצה עוד. גם כשיש לך טיפול מדהים מותר להרגיש אכזבה. מותר לבוא בטענות ולהתלונן, לתת תוקף למה שאת מרגישה. ואם ישנה שם חרדה לאבד אותו, את הדבר היקר שלך במקביל (כי אולי היא תיעלב ותנטוש), גם את זה מביעים... את "קשה לטפל בך" אפשר גם לקחת כמחמאה, את יודעת. אם את מאתגרת עם צרכים מסוימים לך, או זקוקה לכיוונון עדין - זה מייחד אותך. וחשבתי על הקושי הספציפי שלך כמטופלת עם תלות והתמסרות. מצד אחד את יודעת היטב להתמסר (בפורום, לפחות בעיניי, אפשר לראות שאת יודעת להפיל את כובד המשקל ולהתערסל מדהים וככה גם קצת לוותר על שליטה), אבל יש קול אחר שלא סובל את זה וחוזר ל"אני יכולה לבד" המוכר (נניח בגלל אכזבה או חרדה מפניה). במקרה כזה אפשר להגיד "קשה לטפל בך" כי לך קשה לאפשר לעצמך להיות במקום, האולי משפיל ובזוי מבחינתך, של המטופלת (על אף שאת מאד מאד רוצה). קשה לך לתת לטפל בך. אבל אצלה ואצלך התשובות המדויקות יותר... טיפול יודע לשרוד כאשר מדברים על ה'מפלצות' במערומיהן. לא חייבים להתנהג כפי שהן מכתיבות, אבל אפשר להגיד לאן הן דוחפות חזק. מאד חזק אפילו. ויש לך מילים כל כך ציוריות שמתארות בבהירות את הסרט הפנימי. טיפול גם בנוי לשמוע איך המטפל נראה בעינייך, על כיעורו. מטפלים יודעים שיש סיכוי גדול שהם משמשים כאן כמראה. הצורה שבה את מתרשמת ממנה מעידה פעמים רבות על חוויה פנימית שלך שאולי את משליכה עליה, וזו אינה בהכרח היא היא, אלא יותר היא כפי שהיא נתפסת אצלך, ובמיוחד ברגעים הרגישים (מספיק שאת אומרת את ה"מילא" הזה בשביל לדעת כמה כואב לך, ממי). מה דעתך, כרעיון, על, למשל, הגדלה של תדירות הפגישות (גם אם לא ניתן ליישם)? איתך, מרשה לי? סוריקטה

אהלן סוריקטה :-) את יודעת..? "לילכונת" זה איך שהיא קוראת לי... (נכון נחמד?) זה נורא מרגש שכך היא קוראת לי, ובמקביל.. אני כל כך לא לילכונת שזה גם עושה תחושה קצת לא נוחה. שמישהו רואה בך לילכונת, כשאתה לא רואה בך אותה. המילים שלך, כתמיד, חכמות בעיני מאוד.. (התגעגעתי..) אני אכן רוצה לפעמים לכעוס מכל הלב- אבל לא לכעוס שאני רוצה עוד אלא להיפך. לצעוק שאני לא צריכה אותה, שלטפל בי זה מגוחך ואבסורד כי אני מטפלת בי מצוין, שתמחק את החמלה מהעיניים כדי שהזעם שלי לא יטרוף אותה. בא לי להתרומם נגדה ולתת בה עיניים מזרות אימה. ובמקביל.. אני רק חושבת על זה ואני יכולה ממש לרעוד, ובא לי ש.. לא את הכל אני יכולה לרשום :-) יש בי כעס על נטישה שלא התקיימה. וכעס על המילים הפסיכולוגיות החוזרות ונשנות, כאילו שאני איזה "מטופלת".. שצריך "להעביר אותה תהליך". חוצפה. אצלה אני שותקת יותר ויותר, ויודעת שבמקביל אני גם אומרת לא מעט באופן הכי פשוט וכנה שאני מכירה. יש מעט מאוד דימויים ומטאפורות בדיבור שלי איתה. יש, פה ושם, אבל מעט מאוד ביחס לפה. אולי בגלל שהיא מכירה אותי, היא קוראת לדיבור שלנו "דיבור פשוט".. אני אוהבת את הביטוי הזה. בשבילי הוא אומר משהו על העדר ציניות, העדר התחכמויות, העדר משחקי מילים שמנסים להסוות, לגלות ולמצוא חן. פשוט דיבור פשוט. שעונה לעניין בלי הרבה קישוטי מילים. היא חזקה מאוד במשחקי מילים ובהמצאות מילים, יש לה הומור קצת דומה לשלי (נדמה לי.. אולי היא רגילה להתאים את עצמה), ונחמד לי כשאנחנו מצליחות לדבר פשוט בלי לגלוש לחידודים. לא חשבתי על האפשרות שמה שהיא מעוררת בי, אני מעוררת בי. שזה לא קשור אליה. שלא כמו עם הגברת שלי (הקודמת), במקרה של א' אני מרגישה חזק מאוד שאין לה חלק ממשי בתסכול ובכעס שלי. שהיא מאוד מאוד מכווננת אליי, מאוד איתי, אם ארצה ואתן לה. ולא תמיד זה מצליח בול, אבל בגדול- אף אחת לא הייתה יכולה להיות מתאימה ממנה לתפקיד שהטלתי עליה :-) ואין לי מושג מהו בדיוק אותו תפקיד.. אני בכל זאת מעוצבנת קצת. ולא יודעת על מה. מחר אפגש איתה... נראה אם אומר משהו מזה. כנראה שכן, אבל יש עוד הרבה על מה לדבר.. תמיד קשה לי להחליט על מה לדבר (או על מה לוותר). לפני כמה פגישות היא "עשתה לי תרגיל", די חכם, וביקשה שאדבר על מה שכנראה לא נספיק לדבר עליו היום :-) שינתה לי בשנייה את סדר הדברים.. היה מוזר לדבר על משהו אחר לגמרי ממה שחשבתי שנדבר עליו. (אם זה מתאים למישהו מכם, כדאי פעם אחת לנסות..). סוריקטה יקרה.. אני ממש עייפה.. חושבת שאסיים כאן להיום. תודה רבה שהקדשת לי כל כך הרבה זמן ונתת לי תגובה כל כך מושקעת.. נתראה, לילך

לילכי אני מצטרפת למה שרשמה סוריקטה. מתחשק לי לשאול האם ביררת איתה למה אמרה שקשה לטפל בך. עולה לי מחשבה שאולי לשאול "מה תעשי לי" זה לשאול בדרך אחרת האם היא יכולה להמשיך ולהכיל אותך. זכור לי שהקשר איתה נחווה כטוב, ולכן כדאי לנסות לברר איתה מה השפיע. אני יכולה להגיד מניסיוני שפגישה ארוכה יותר היא קשה. גם אני מתוסתכלת מהזמן הקצוב והקצר, אבל במקרה הייתי שעה וחצי וזה הרגיש לי ארוך שכבר חיכיתי שיגמר (לא בטיפול אצלה אלא בייעוץ אחר). הזכרת לי קצת "תירוצים" שהיו לי במהלך הטיפול. הכסא לא נוח לי,והיא מכוערת,והחדר ועוד. היום אני חושבת שלמרות הכל היא הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי בשנים האחרונות. אולי אני מגזימה. "ושוב נראה שאני עושה דברים שיביאו עליי את מה שאני לא רוצה שיקרה" נשמע לי שאת חוששת להרחיק אותה, אבל אני לא בטוחה שמה שתעשי ירחיק אותה. פסיכולוגים מקבלים דברים שונה מאחרים, הם מנסים להבין דרך ההתנהגות, אני מרגישה שזה המקום שלי להגיד כמעט כל העולה בדעתי.אני מודה שאני נזהרת, אבל מרגישה ממנה שאפשר להגיד גם אם זה לא יהיה לה נעים לשמוע. אני הייתי מסתכנת קצת (למרות שאני ממש לא מהטיפוסים המסתכנים) מנסה להגיד משהו קטן...רק כדי לראות את התגובה ולבדוק אם באמת יקרה מה שאת חושבת שיקרה.. אני לוקחת בשבילך את השק, עד יעבור הזעם. חושבת שכדאי לך לקבל אותו ממני חזרה רק כדי לבדוק מה הוא מכיל ולמה.. אבל אם את לא רוצה זה בסדר . לילה טוב דפנה