חזרתי פתאום...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/11/2009 | 23:37 | מאת: נועם_

אודי יקר, וכולן... מחפשת פינה קטנה להניח את הפחד ואת אי השקט. דווקא בשבוע האחרון סוף סוף דברים התחילו להשתנות לטובה, אחרי תקופה אינסופית של קיפאון ותסכול. אז לא הכל מסתדר (טרם מצאתי עבודה, וזה אולי התסכול הכי גדול כרגע) אבל הייתי בחופש נפלא אצל חברה יקרה שלא ראיתי המון זמן, והיום התחלתי ללמוד שוב, בתוכנית שמאוד מרגשת, משמחת ומאתגרת אותי. ובגלל החופש שלי, לא נפגשנו כמעט שבועיים. בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מחשבת את השעות שיש עד הפגישה (משהו שלא עשיתי כבר ה מ ו ן זמן) ומדברת איתה, ומספרת לה את כל החוויות. אבל אין פגישה מחר. היא מאוד מאוד חולה, ושלחה סמס לבטל. וכל ההתרגשות התנקזה למעמקי האכזבה. והפחד. לפני שנה בערך, היא חלתה. והייתה גם מאושפזת, ופגישות התבטלו על ימין ועל שמאל ואני חייתי במצב תמידי של חרדה משתקת. מבועתת מחוסר האונים, מחוסר הקשר, מאי הידיעה על מצבה היה קשה מנשוא. והיה לי קשה לחזור, הפחד מלאבד אותה תקע אותי בחששות זמן לא מבוטל. גם לאחר שהיא חזרה והרגיעה ש"לא מתים מזה", לא הצלחתי להירגע למשך תקופה מאוד מאוד ממושכת. ועכשיו, כל התחושות הקשות ההן חוזרות אלי. 40 מעלות חום, שפעת קשה (לא יודעת בכלל אם זו הרגילה, או ההיא של החזירים שמתים ממנה). ואני מבועתת. נורא קשה לי לא לדעת, ולא להיות מסוגלת לעשות כלום בשביל לשפר לה את ההרגשה (לא שכשהיא בריאה יש לי יכולת...), ואני גם מרגישה שאין לי את הזכות להתאכזב מהביטול, שזו כפיות טובה לחשוב ככה כשהיא חולה. לא יודעת איך ולאן לתעל את הפחד הנוראי. זה גורם לי לרצות לפרוק את הלחץ בדרכים שאני מאוד משתדלת לדכא. כבר הפסקתי (טפו טפו טפו) עם התנהגויות של פגיעה עצמית, אבל זה בעיקר כי היא מאוד עוזרת לי לפרוק את הלחץ והפחד והכאב בדיבורים. ועכשיו אין לי אותה, ובעצם שם נעוץ כל הפחד... תציע לי איזו חלופה או שתיים? יש לי תחושה שהלילה הזה ייגמר בבכי לתוך הפרווה של החתול... :-( נועם

לקריאה נוספת והעמקה

הי נועם, ברוכה השבה... לשפעת ההיא של החזירים יצא שם רע מידי. בסך הכל שפעת שרוב האנשים עוברים ללא קושי. אבל לגבי החרדה שלך - אני בהחלט מבין אותה. את גם מאוכזבת, גם כועסת וגם פוחדת. חשוב שתדעי שהכעס שלך לגיטימי (נובע מהאכזבה בעקבות הציפייה לפגישה שבוטלה) ואין לו קשר למחלתה, כך שאין סיבה להעניש את עצמך. אני מקווה שהיא תחלים במהרה. שיהיה לילה טוב, אודי

15/11/2009 | 22:10 | מאת: נועם_

תודה אודי :-) בנתיים היא כבר הבריאה, ונפגשנו. ודיברנו, כמובן על הכל. עוד כל מיני תובנות לחשוב עליהן. תודה על המילים שלך, נועם

14/11/2009 | 08:59 | מאת: אניק

האם זה רעיון טוב להיות כ"כ תלויה במטפלת? לדעתי ומנסיוני - ממש לא.

15/11/2009 | 18:00 | מאת: נועם_

שלום אניק, כשאני כותבת הודעה בפורום אינטרנטי, אני לוקחת בחשבון שאנשים ייקראו אותה דרך המסננים האישיים שלהם. ולמרות זאת, הנחרצות שלך צרמה לי. תלויה - כן. תלויה כל כך - לא נראה לי. אני מאמינה שתלות היא הכרחית בשביל טיפול עומק טוב. לא באתי להתגונן, באמת שלא. נו מילא. גם את ההודעה הזו אפשר לקרוא בכל מיני צורות. נועם

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית