קשה לי !!!!!!!!!!!

מצטער על האורך... שלום רב, אני בן 34 מתקרב ל- 35. אני אספר בקצרה את סיפור חיי. אבי נפטר מסרטן כאשר אני הייתי בן 6. אימי גידלה אותי ואת אחי ואחותי הגדולים ממני בדרך שאין לתאר אותה. אמא משיכמה ומעלה. היו לה שני תפקידים הן את תפקיד האם ואת תפקיד האב. ניתן לומר שגדלנו לתפארת מדינת ישראל ויצאנו מוצלחים ואנשים טובים מאוד. עליי לציין שהרגשתי אצלי בכל אופן שאימי עוטפת אותי ב"צמר גפן". בתור ילד, נער ובוגר הייתי מאוד ביישן ושקט ניתן לומר שמצב זה נימשך עד היום אם כי אני חייב לציין שישנו שיפור בנושא. במהלך שירותי הצבאי חליתי בסרטן שבעקבותיו עברתי השתלת מח עצם. לאחר ההשתלה הייתי בתקופת החלמה מאוד ארוכה. לא הייתי עובר את התקופה הזו ללא תמיכת ודאגת המשפחה שלי ובמיוחד שלי אימי. כיום תודה לעיל אני בריא. במהלך התקופה למדתי מחשבים –מנהל רשתות, ועשיתי הסבה מקצועית לראיית חשבון ונותרה לי שנה לסיום. לאורך כל חיי לא הייתה לי זוגיות, לא יצאתי עם בחורות לא הייתה לי חברה אפילו לתקופות קצרות. אני מניח שזה נובע מהבעיה שלי הביישנות. אך כפי שציינתי חל שיפור בנושא בשנתיים שלוש האחרונות התחלתי לצאת עם בחורות, ההיכרות הייתה דרך אתרי היכרויות. תמיד זה היה לפגישה אחת או שתיים אך לא מעבר לזה עד לאחרונה בה הכרתי מישהי מקסימה – זה החזיק כחודשיים... פשוט נמאס לי מתי אני אהיה בזוגיות אני מנסה מנסה וזה פשוט לא עובד. גם מספר הדייטים שיש לי אינו רב אני לא דוגמן צמרת אך אני גם לא מכוער. אני עדיין גר עם אימי עקב בעיה תקציבית – לימודים. מספר הבחורות שמבינות את זה אם בכלל הוא פעוט. אני עדיין גר עם אימי ונהיה לי יותר קשה לחיות עם איתה בבית. לאחרונה היא אובחנה באלצהיימר, אני מתעצבן עליה שלא לצדק, הרי הבעיה אינה באשמתה. אני מנסה לשתף את אחי ואחותי במה שאני מתמודד בבית מאחר והם לא גרים בבית, התשובות שאני מקבל זה אין מה לעשות. אני חווה את זה יום יום. פשוט קשה לי במצב הזה. אני חייב לציין שנמאס לי אין זוגיות, אומרים לי שאני לפעמים עצבני יתר על המידה תוקפני (לא אלים!!!) לא רק עם אימא שלי, קשה לי לגור עם אימי. אינני יודע מה לעשות. קשה לי , קשה לי. (יש נקודות נוספות שלא העליתי על הכתב, לצערי אין לי כסף לפנות לטיפול) תודה רבה על התייחסותך.