דיכאון בעקבות סיום טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לפני זמן קצר סיימתי טיפול שארך שנה וחצי.בחצי השנה האחרונה חשתי דיכאון וכעת אני לוקח פלוטין להקלה.בחודשים האחרונים חשתי שאני נקשר מאוד למטפלת ואפילו מתאהב בה.הבנתי שזה חלק מהטיפול ואף העזתי לעלות זאת בפניה והיא אמרה שזה טבעי וזה באמת אמור להיות כך.אחרי כל פגישה ציפיתי כבר לפגישה הבאה ובנוסף לעזרה של הכדורים חשתי אופטימיות והקלה אך בכל פעם שחשתי געגועים למטפלת -חזר לי הדיכאון.עם הזמן התופעה התמתנה. הפגישה האחרונה היתה ממש טובה ויצאתי ממנה מחוזק ואופטימי אך ככל שהזמן חולף אני חש געגועים עזים למטפלת וכך הדיכאון גובר (שוב אין לי חשק לעשות כלום ואני כל הזמן חושב אם יצא לנו להפגש שוב ואם אוכל לדעת עליה פרטים נוספים-אני לא יודע עליה כלום).אני מרגיש חסר אנרגיות ולא יודע מה לעשות-כי הטיפול הסתיים מאחר והמטפלת סיימה את התמחותה. האם זה מצב נורמאלי שיעבור עם הזמן או שמא זה יוביל אותי שוב לתהומות הדיכאון? נ.ב סליחה אם הארכתי מידי.
שלום, אתה מתאר קשר משמעותי עם המטפלת ותגובת אבל עם סיום הטיפול. באבל, כמו באבל - מרגישים אובדן של משהו טוב, מתגעגעים. זה טבעי ובסדר. הזמן ימתן את הכאב. איני יודע אם סביר לחשוב על המשך טיפול או שנכון יותר להשלים עם הפרידה. אני בעד לנסות ולהשלים עם הפרידה. זה לא אמרו להביא לדיכאון. זו דווקא תחושה בריאה. חשוב על כך שבגעגוע יש גם את החלק המכאיב, אך גם את החלק שזוכר את הטוב (שאליו מתגעגעים). הטוב הזה נמצא אצלך, מופנם. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
