היאוש ואני
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי יקר , מה שלומך? אני .. אני כאן בכדי לבקש עזרה אחרונה ?... הכל צורח בתוכי ואילו השקט ששורר כלפי חוצ מעצים את הקולות האלה בי. בשבועים האחרונים אני יותר משוחחת עם ער"ן , ומרכז הסיוע .. אבל גם הרבה מהפעמים מתקשרת , בוכה מעט ומנתקת.. כרגע זה רק אני מולך והמקשים .. אבל זה מרגיש לי יותר מוכר כאן ב"קן" שבנית לי פה גם.. אודי, היאוש עוטף אותי , יש בי רצון מטורף למות . סליחה על המילים, מקווה שתעלה את ההודעה שלי למרות ולא תתן לי להרגיש ככ לבד . זה בהחלט משעשע עד כמה הנוכחות שלך פה מולי וכמה מילים שלך / או של האחרים יכולים לתת מעט אור ומזור לכאב העצום שבי. יש בי המון בלאגן, כבר כתבתי לך , המון פרידות מאנשים קרובים ..המון זכרונות, המון כאבים, שכנראה העיפו אותי אחורה .. נורא רוצה לבקש ממך יד , יד מרחוק שתאחוז ותתן לי להרגיש שאני באמת לא רק לבד .. אני מרגישה בודדה נורא , כלפי חוצ נורמלית לחלוטין .. הבפנים מת , זה מרגיש שבחוץ הכל פורח , אנשים מחייכים, ואילו אצלי , הכל מת. יש בי רצון עז למות. ברור שאין לי אומץ. יש לי ילד בן 6 מקסים ובן זוג מיוחד ועדין .. היאוש מפנה אותי אלייו , לוקח את כל הכוחות , וגורם לי לאבד את המטרה. נמאס לי שמזכירים לי כמה יש בי טוב וכאלה , אני רוצה כבר פחות סיבות לרצות למות. מרגישה שהכל סוגר עליי. התקווה מתרחקת ממני .. רחוק רחוק .. רחוק. לא בטוחה שמאמינה כבר שיהיה טוב. לא בטוחה שיש נקודת אור אלייה אוכל להתקרב. לא בא לי יותר לדבר על אופטימיות ותקווה , לא בא לי שיזכירו לי את זה , נמאס לי שחושבים שהחיים יותר טובים ממוות , הכל שורף בי , כל הגוף כואב לי , כולי מקופלת בפגיעות והרס וארס וכאב , כאב עצום שלא ניתן לתיקון. נמאס לי לשמוע על את המילים "טיפול פסיכולוגי" , זה ה- "תהליךךךך..." " ככה עובד הגופנפש אחרי שנים של הדחקה "ועוד כאלה וכאלה מילים קבועות. לא רוצה להניח את הכאב והתקווה בידם של אחרים, לא רוצה לחיות ככה , נכון שאפשר להגיד שזו ה.. בחירה שלי , אבל זו באמת .. הבחירה שלי אחרי המון יסורים , מרגישה כשלון עצום , נמאס לי להיות מנותקת מעצמי , נמאס לי לבהות במקום אחר , כמו אוטיסטית אני .. בוהה בכל דבר , ובפנים .. הכל ממשיך לכאוב. אז למה לבזבז את הזמן של המטפלים היקרים שלי ? אין לי כח להמשיך עוד צעד נוסף. הכוחות נגמרו , האופטימיות , הרצון להצליח .. פעם.. הייתי מצליחה ליפול , להתמך להשען .. ולהמשיך הלאה .. עכשיו זה מרגיש שכל היסודות שבי מתפרקים , קורסים , אני נושמת רק רגשות עצומים של אשמה ובושה. אולי .. אני תוהה.. אם היה קורה לי משהו עי "כוח עליון " היה הרבה קל לקבל את זה .. ככה אפאחד לא יאשים אותי שברחתי, שנטשתי .. אפאחד לא ידע שזו בעצם הייתה המשאלה היחידה שבי - למות בכדי להרגיש שקט ושלווה . זה לא ככ מוגזם לבקש , נכון אודי ?.. אם החיים שלי מרגישים סבל עצום , אם כל קיומי מרגיש גוש של כאב ופחד .. למה להמשיך?... בוכה עכשיו , בכי שמתעצם ומתעצם של ילדה קטנה .. דמעות זה רגש לא ?.. אז למה זה מרגיש שנגמרו הרגשות בי , שהלב שלי פועם בלי שום רגש ..??.. אודי.. תעזור לי ... מישהו .. שיהיה כאן בשבילי . זה כואב מידיי שרית
מקווה שאת כבר ישנה.. שלפחות בשעה הזאת נדנודי השינה נכנעים לך ואת אינך נכנעת להם.. אין הרבה מילים שיכולות לעמוד איתן אל מול הכאב האכזרי אותו את חווה בימים אלו.. אני מחפשת ולו דבר אחד קטן שיכול להוות ליטוף, נגיעה רכה בתוך הגהינום הזה.. שריתוש, יקרה כל כך.. אני מלטפת, אם את מרשה.. אביא לך טישויים לדמעות.. אנגב לך אותם.. אעמוד לצידך, אתרחק אם תרצי.. אתקרב אם תרשי.. מבט רך, דומע.. שלך, ~נילי~
הי שרית יקרה, בשמחה אושיט לך יד כדי שתחושי פחות לבד. אינך צריכה להניח את הכאב והתקווה בידם של אחרים. זה בסדר להרגיש שרוצים מנוחה, ולפנטז על המנוחה שבאי קיום. אני תוהה האם לא ניתן לנוח גם כשקיימים (באופן פרדוקסלי, דווקא אז למנוחה יש ערך. מרגישים אותה. אני משער שבמוות - מעבר ללהפסיק את הכאב - אינך יודעת או מרגישה שאת נחה). הדמעות הן הביטוי לרגש. הרגש נמצא מתחתן. מה את מרגישה שרית? בכל מקרה, אני כאן. אנחנו כאן. וכשיש ידיים אוחזות משני צידייך - גם הכאב יכול להיות מעט יותר נסבל. שלך,אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
