היי אודי.

מה שלומך? היית חסר לי . רק שלא אתה זה שאשם . אלא אני . מנסה להביא את עצמי לכאן .. מולך . נאלמתי בכוח. משום מה המילים קפאו בי . היכולת המילולית שבי נאלמה/נעלמה ? איש השיחות שלי בחופש.אני לבד. יותר מידיי פרידות . קשה לי להכיל בי. מרגישה כעוסה. מיואשת . הולכת לישון ככ עצבנית . בורחת מהלב שלי . מהאמת שאני . מנסה רק להסתתר.אפילו משקיעה בזהנהדר . ראית איך הצלחתי להסתתר גם מפנייך פה כמעט שבועים? שותקת. המון מחשבות רצות בי ויותר מזה כואבות בתוכי . רע לי אודי. לא סתם רע. זה רע שמכלה את כל האויר מבפנים . לא משאיר מרחב לשום דבר להכנס בי . זה נותן הרגשת ריקנות . כזו שכואאבת. מרגישה לבד. מפחדת לכתוב. אולי אפילו מפחדת שלא תגיב ? שתשכח אותי פה . תדלג אליי ..(כןן, זה נשמע הזוי .. זו הילדה הקטנה המפוחדת שבי , היא שולטת כרגע) מן תחושה כזו שאני לא נראית גם בחיי. מחפשת מילים כן להביא את עצמי מולך , כן להיות קצת מובנת . מרגישה שהכל בלאגן אחד גדול בי. איך עושים סדר בין כל החלקים המבולגנים שאני ? איך מסדרים את הפלונטר הככ מסובך של חיי? אני שומעת בתוכי איזה צחוק של יאוש .. יאוש מעצמי .. הצחוק מתגבר ומתגבר ומשאיר אותי עם עיניים פתוחות .. חסרות אונים .. ילדה קטנה שמחפשת איזה מישו חזק יותר ממנה .. חזק במובן הנפשי .. מרגישה ככ לבד, וזה עושה לי קר .. קר אמיתי כזה מבפנים. אודי אתה כאן ?, גם אם אני זו שנאלמתי יותר מידיי? כאן בשבילי ? נראה לי שאפילו השקעתי בזה ככ טוב .. עד שלא מצליחה להביא את מה שכואב בי באמת. סליחה לדנה 1 ששאלה לשלומי ולא הגבתי , הנה אני כאן ..הצלחת לגרום לי להוציא איזה קול מפוחד מתוכי שמבקש נוכחות מיטיבה .. הדמעות בעיניים , מותר לבכות , נכון ? ולנסות להמשיך מולך מכאן אחכ? שרית