עצבות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מרגישה שאני במצב נפשי קשה. בדידות עצב, הרגשה שכל הסובבים אותי בוגדים בי ,אפילו הקרובים אליי.אין לי אף אחד בעולם,וכל כך רע לי, ואפילו חשבתי על להפסיק לחיות. בעבר היתה לי הפרעת אכילה ואני שוקלת לחזור אליה כי בלעדיה אין לי חיים. אני כל כך מתוסכלת מרוב הדיכאון שאני נמצאת בו שלא בא לי לעשות כלום עם החיים האלה ושאני מתעוררת בבוקר אין לי בשביל מה לקום. אני מטופלת בכדורים נגד דיכאון אבל הם לא עוזרים לי. את רוב היום אני מעבירה בלישון או סתם לשבת בחוסר מעש.
שלום שרי, זה נשמע מצב קשה, מה שאת מתארת. בעיקר תחושת ה"לבד". אולם המחשבה כי החזרה להפרעת האכילה תעזור במשהו נראית לי תמוהה (את כותבת "בלעדיה אין לי חיים"). הדיכאון שאת חווה, הבדידות האיומה - אינם מתמלאים מהכדורים. גם לא מקיומו או העדרו של אוכל. נראה לי נכון להתחיל (אם את עדיין לא) בטיפול, ממושך ויציב, במטרה "להרים" את עצמך מהתהומות שאת נמצאת בהם. ובינתיים - את מוזמנת לכתוב ולספר מעט יותר על עצמך. לילה טוב, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
