אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הגבת בחומרה. התגובה הראשונה שלי הייתה; "ידעתי שזאת תהיה טעות לכתוב את דעתי פה" אבל אחרי מחשבה, הבנתי שזאת החוויה שלי שאני משחזרת בכל מקום, לגבי הנושא הספציפי הזה. לא שאני לא מבוהלת מתגובתך.. כי אני כן. לא נוח לי ולא נעים לי עם דבריך. סימן שיש פה מה לבדוק.. בנתיים אני מחניקה, גם זה שלב שאני חייבת לעבור.. אני יודעת? נכנסתי לסטאטוס די קפוא עכשיו עוד דרך להתמודד.. לא מבינה למה אני משתפת אותך בכל המחשבות האלו.. אך שמחה שכך. יום טוב לכולנו, אני.
נילי יקרה, כתבתי לך גם למטה, ורציתי להוסיף עוד כמה מילים, טוב? בטח שזה היה מבהיל מאד להתייצב מול עצמך במראה. לראות עצמך כך. פתאום נשמע מגרונך מן קול של איזה אנס שמגיע לפורקן רק כאשר הוא תוקף. ונכון, זה סוטה וזה נשמע מאד לא טוב וזה מרתיע. שחזור, הא... את צריכה, כמובן, לזכור שזה רק חלק אחד קטן ומניאק שנמצא בך בפנים (לעזאזל מסיבות עצובות ומרגיזות...), ואכן ראוי תשומת לב. ונילי יקרה, בכללי, ואני חושבת שאת יודעת, את ממש בסדר. בוקר אור ושיהיה טוב, סוריקטה
הי נילי, טוב שאת משתפת. גם בטוב וגם ברע. גם אני שמח על כך. כך או אחרת - אני לא בעד פגיעה עצמית. אפשר לדבר על ההרגשה, אבל לפגוע ממש (ולכתוב את זה בפורום) זה מעשה לא הוגן כלפי החברים האחרים כאן (בגלל חוסר האונים וחוסר היכולת לסייע). אז נסי להמנע מכך. ואני מקווה שהסטטוס יפשיר, ואפילו יתחמם בחום אנושי ונעים. אוסיף חיבוק, אם זה מתאים... אודי