אין לי כותרת. אני כל כך מסובכת.

זהו. עכשיו אני יודעת מדוע אני רגועה. כי פגעתי בעצמי. זה מרגיע אותי. נכון, אני שונה, יש שיגידו שאני לא נורמאלית (בהלצה), אז מה? אז אני מוזרה ואני עושה דברים שאנשים אחרים לא מבינים, אני עושה דברים שאני לא יכולה להסביר אפילו לעצמי. אבל הכי חשוב? זה מרגיע אותי. ואם זה המצב, למה לא? מדוע אנשים רוצים שאני אפסיק? לי זה טוב!!! לי זאת הדרך הכי טובה להירגע! לי זה נכון. תמיד מה שהיה נכון לי היה לא נכון לאחרים. מלעשות? אני שונה. ואם כבר אני כותבת פה כאלו דברים משוגעים, וגם פה זה מפחיד כי אולי יברחו ממני, אז מה? רוב האנשים היום פוגעים בעצמם! אוכלים מעבר למה שהם צריכים, עושים יותר מידי כושר (או לא עושים בכלל), לא מספקים לעצמם מספיק שינה, מעשנים!! אפילו אם זה לא ירוק, או חום. ואגב, אלו מושגים שלמדתי לא מזמן. אני חננה, כזאת שלא מעשנת. ניסיתי אומנם, כדי להשתלב, אבל זה לא הולך לי! לא משתלב עם לא משתלב בלי! אני חננה. חננה שפוגעת בעצמה. לא משוגעת(?!) ולא קולית. חננה. (עלק) ואין מי שיכול לאמר לי שאני לא נורמאלית!! כי כולנו משוגעים!!!!! ואין מי שיעיז לאמר לי שאני נורמאלית!! כי אני לא !!!!!! נוגדת את עצמי, נכון. ככה זה כשאני אנושית. גם על זה אני צריכה להתנצל. מזעזע, קראתי את שכתבתי, אני נשמעת ארסית מופרעת (סליחה על התיוג – הוא מיועד להמחיש את הרגשתי ולא חלילה לפגוע באף אחד). כזאת שמקללת, צועקת באוטובוס, שיער מתוח מלא ג'ל, מאופרת עד מוות, פלטפורמות ענקיות!!!!! אז זהו, שאני לא . אני עדינה ושברירית, לא אוהבת איפור (בעבודה מכריחים אותי – מלעשות) , מעדיפה פשטות חום ואור (ולא שארסים לא אוהבים את זה), מנסה לא ללכת שבי אחרי צווי האופנה, תסלחו לי אבל אני גם לא אוהבת חזיות ואין לי בעיה של תומך נופלים. לא צריך לק וגם לא צריך עקבים (ושוב בעבודה אין לי ברירה) - צריך רק לחיות בשקט!!! אני מופתעת מהזעם שלי. הרי אני רגועה, לא? ועדין זה לא שקר. אני באמת כרגע מרגישה סוג של רוגע. וואו.. אני מופרעת. ובמרחק אלפי שנות אור, ערב טוב לכולנו.. ~נילי~

נילי יקרה, אך זמן קצר לפני הודעה זו פתחת הודעה על הפיגוע בנחמני. ויכולתי להבחין בה בזעזוע וכעס, גם חמלה. ויכולתי לראות בה הזדהות עם החלש. עם השונה. והנה, בהודעתך זו, כאילו התהפכו היוצרות. כאן את מפגינה לראווה את ההזדהות עם חלקו של הטרוריסט המתפרע ושולח מטח יריות; הוא הפוצח ומתרברב בתרועת ניצחון רמה. הוא המסב לעצמו הנאה משונה בפגיעתו והתעללותו בחלקים העדינים שבך. אבל רציתי להזכיר לך שפעמים רבות הבאת לכאן את הקולות הרכים לטפל בהם, לטפח אותם, לעטוף בעדינות. כמו שהם. גם בהודעה הזו את כל-כך מזכירה אותם. אך, הנה, שוב, בא אותו קול כובש מלמעלה ולא מתיר. להיות אישה. לטפח. לקבל. פגיעה עצמית כסם. סם מפתה להתמכר אליו. סם מוות. היי בטוב, מאחלת לך אהבה ושלמות, התיידדות עם עצמך, ואפשר גם עם ידיד הנפש - הפסנתר :-) סוריקטה