אודי.. איזה שבוע..

אין לי הרבה זמן.. אני על אולטימאטום של המשאית שצריכה להביא לי את המזרון החדש שקניתי. ואני עוד צריכה להגיע הביתה. שבוע ישנתי על מזרון דק, מיטת פוטון. חמודה, אבל חרה של מיטה. שבוע ללא תמיכה. ללא גב. דווקא שרדתי. וחבל שאני מספרת את זה פה. חבל כי אני לא יודעת לאכול אמפטיה כשדברים הם אחרת מ'רע לי, מאוד.' ומי אמר שיהיה אמפטיה כשאני שורדת ולא יותר קרובה מקרובה - לסוף.. כן, השבוע הזה דווקא מעניין.. מעניין כי היו תחושות מעורבות של גאווה, עצמאות, ריקנות מוחלטת, לבד כאב.. שעמום, אכילה רגשית, וגילויים חדשים.. כמו החיים במכון כושר.. וולאה, תמיד ידעתי שאני אוהבת היפ הופ.. אבל בכזאת רמה? זה היה קשה, המדריכה קרעה לי את הצורה.. היא אלופה! ואני.. אני חירתשתי ונהנתי.. היה חיים. אמרתי למדריכה שאם אני לא בקצב כמו כולם, שתעזוב אותי.. שתיתן לי לעשות שטויות.. רק להזיז את הראש הכתפיים הרגליים והטוסיק, לרקוד ריקודי רחוב ולהרגיש קצת כמו 'גנגסטר'.. אולי זוהי הדרך שלי לחוש כוח, עוצמה, קלילות.. אולי גם קצת מצוקה, כמו כל אותם אפריקאים מעוטי יכולת שכל שנותר להם זה לרקוד ברחובות(!).. אולי גם כדי להרגיש קצת שובבה.. להרגיש את החיים. ובלי קשר, זה אובססיבי, מה שהם עושים שם במכון כושר. כל המראות האלה!@%^&*$@!! זה חייב להיות חלק מהאימון המפרך הזה.. אבל הוא גם נחמד.. למי שיכול. מצאתי את עצמי אתמול בחדר ההלבשה יושבת על הספסל, מול המראה, בוהה. בוהה שעות. מצאתי לי איפה.. - בחדר כושר. מוזרה אני. ההתרגשות הזאת טוטאלית כדיוק כמו שהאובדנות שלי טוטאלית. והיא יושבת שם בצד, בפינה.. כל 12 שעות היא צצה, עם דמדומי ערב.. כשאני שוב מתחילה להיות לבד.. היא מתגברת, מתעלה.. האובדנות המצילה הזאת. לא יכולה לחיות בלעדיה. אין מי שיכול לקחת אותה ממני. מדוע את פתאום נלחמת על האובדנות שלך נילי..? כי את מפחדת. את מפחדת ומבולבלת. מה קורה לי...? ועכשיו.. שוב יורדת לה החמה.. ואני בדרך הביתה.. ללבד. אני כל כך צריכה לפגוע בעצמי. לא יודעת איך להסביר את הצורך הזה. אין לי מושג. אולי גם עליה אני נלחמת. שלא תאבד לי. מה קורה לי..? אודי איש יקר.. התגעגעתי.. שבוע זה הרבה זמן. אני מנותקת. לגמרי מנותקת. וגם מאוד מחוברת. (...???) מה שלומך..? אני.. אני קצת בסדר (?!?) כמעט. מהתלת בעצמי..? מתאמתת עם עצמי.. זה הכל מפחיד.. אתה יודע..? זהו.. פה, איתך.. ועם כולן. התגעגעתי. זה לא מצחיק, רק שבוע. בא לי על ערב גיטרות.. אפשר לארגן גם את זה.. אך קודם אני רצה לפסנתר כבר הרבה זמן שלא נשפכתי עליו.. כן, רק שבוע. תחושה נעימה מתערבבת עכשיו אצלי בתחושה מפוחדת.. מעוד שבוע מגיע.. את סתם עושה דרמה..!! לאט לאט נילי.. אוףףףף הרוך והרוע העצמי.. אני מבולבלת קופצת מפה לשם אין קשר אבל גם זה בסדר.. אני מקווה..? נראה לי שככה העברתי את עצמי.. הכל בכל מכל כל. קראתי השבוע שמי שאין לו מקום, יש לו מקום בכל מקום.. זה פרוץ.. מפחיד ו.. טוב. יאללה, מכאן אפשר רק להתבלגן עוד.. עדין איתי..?? אני כבר לא. שבת נעימה לכולנו.. ברכת הערסל של ליאת עדין מלווה אותי.. מעבירה אותה אליכן.. וגם אליך אודי :) ערסל זה אחלה מנוחה :) שבת טובה.. ~נילי~

אתה חמוד. ו..גם איתי. תודה.. שבוע מקסים :) ~נילי~