מעניין מה דעתכם
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, רוצה לשתף בחוויה קטנה שקרתה לי בתחילת תהליך אימון אישי, לאחר שנים נמרחות של טיפול פסיכודינאמי. אני בת 44, סובלת מדכאון וחרדות 30 שנה, מטופלת שיחתית ותרופתית כשבע שנים - ללא הצלחה משמעותית ודי מיואשת מכיווני הטיפול השיחתיים. בשנים האחרונות הייתי בטיפול אצל פסיכואנליטיקאי בכיר ומפורסם. לאורך כל שנות הטיפול הלא רציף הרגשתי תסכול, למרות שאני בטוחה שהוא ניסה לעזור כמיטב יכולתו. והנה לאחרונה, התחלתי בתהליך אימון אישי עם בחורה צעירה ממני, הרבה פחות מנוסה מאותו מטפל דגול, ולהפתעתי הרבה מצאתי מספר הבדלים משמעותיים בין שיטות הטיפול, שהקלו עלי קצת את הסבל. 1. המאמנת לא היססה לתת לי את מספר הנייד שלה כדי שאתקשר במקרה הצורך בעוד שהמטפל הנכבד איפשר להתקשר מדי פעם אבל טען שעליו להכיל את "ייאושי" רק בפגישות הטיפוליות ולא ביניהן!ככה זה כשמפורסמים ועסוקים. 2. מעולם, ואני מדגישה זאת - לא הרגשתי שבאתי לפגישת טיפול במצב רע ויצאתי מעודדת. מפגישת אימון אליה הגעתי די מותשת מחרדות ומייאוש הצלחתי לצאת טיפה מחוזקת, לא בגלל דברים מיוחדים שאמרה המאמנת, אלא כיון שהיא באמת התאמצה להיות איתי ולומר לי מילים מרגיעות, מה שהוא לא עשה בפגישות רבות מדי. אשמח לקרוא התייחסות שלכם לדברים הללו. איני ממליצה דווקא על אימון אישי, אבל לדעתי הטיפולים הפסיכולוגיים אינם מניבים תוצאות משמעותיות ובמידה וכן - התהליך איטי, מייגע ויקר להחריד! אני לא מאמינה בפתרונות אינסטנט אבל יצאתי מיותר מדי פגישות טיפוליות סתמיות!.
שלום יקרה , באמת מעניין אותי מה הקטע של "האימון" הזה מלבד היות המאמנת אמפטית נעימה וזמינה{שאילו דברים מהותיים לטעמי] מה היא בעצם עושה? אשמח אם תסכימי לתת דוגמא.
שלום לך, לא הבנתי כל כך לגבי מה את מבקשת את דעתינו. אם קאוצ'ינג טוב עבורך - נהדר. טוב שהיא מעודדת אותך ומאפשרת לך להתקשר אליה ומרגיעה אותך כשצריך. טיפול פסיכולוגי הוא אכן ארוך מאוד, קשה, ללא פתרונות מידיים ומתמודד פעמים רבות עם הסתם והרייק שבקיום. מדברייך נשמע שעדיף מאמן אנונימי וחסר תעסוקה מפסיכואליטיקאי מפורסם ועסוק (שנשמע שיש לך כלפיו לא מעט רגשות טינה ובוז...)...זו משוואה עם מספר נעלמים, לא נעלם אחד... אני מצרף כתבה מ"הארץ" שיש מידת מה של רלוונטיות (בעיקר באשר לנושא תהליך ההכשרה, מזווית מאוד מסויימת, אך שנותנת מעט מושג על מה נדרש מפסיכולוג על מנת להתחיל ולטפל באנשים): http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090527_1088296 אודי
שלום, חשבתי שהייתי מאוד ברורה - רציתי להראות איך קיבלתי הרגעה לנפש הסוערת שלי וטיפוח תקווה דווקא מבחורה אנונימית ובמספר מועט של פגישות בהשוואה לאינסוף פגישות עקרות עם "מומחה הנפש", שטען שאינו חייב / יכול / רוצה להכיל אותי בין פגישות. על כך רציתי לשמוע את דעתך / דעת הקוראים. האם באמת על המטופל להתחשב בלוח הזמנים העמוס של המטפל או שאולי כל מקרה לגופו ועל המטפל להיענות לפעמים לצרכיו של המטופל, במיוחד כשאינם תובעניים מדי והוא נמצא במצב רגשי קשה?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
