התגובה הכי חכמה כאן בקשר לסיפורה של מזל - אנא קרא

אודי שלום, העתקתי את ההודעה הזו שכתבה אחת בשם "מטופלת" מלמטה והיא כנראה קלעה הכי נכון בנוגע למצבה של מזל- שצריך לטפל בבעיה ולא לזרוק או לנטוש- כי זו זו הבעיה עצמה. להלן ההודעה: אודי שלום, אני חושבת שפרטים כללים כמו גיל מקום לימודים וסגנון טיפול והמלצות ממטופלים או מומחים אחרים חשובים לכל מטופל ואינם נחשבים לחדירה לפרטיות. אני משערת שאתה מדבר על רצון לדעת פרטים מעבר עקב אובססיה שנוצרת כלפי המטפל או תהליך העברה /התאהבות ואני חושבת שאם נוצרת אובססיה ותלות כמו שמזל תיארה , יש לטפל באובססיה ולהבין כי יתכן שדפוס זה מאפיין את המטופל ולבדוק אם דפוס זה מוכר לו מעברו כלפי אנשים אחרים ולנסות לפתח אצל המטופל עמוד שדרה וכוחות פנימיים ולסייע לו בהפחתת האובססיה שכנראה נובעת מרצון למענה על צרכים רגשיים שבהם סובל מחסך. למציצנות כמובן יש מחיר ולעיתים כבד , החל מרגשות אשמה של המטופל וכלה בהתעצמות האובססיה.

לא היתה כזאת "פלישה ממשית", אנשים כבר יחשבו שנפגשתי עם בנה של המטפלת או שקיימתי איתו איזשהו סוג של יחסים. בנה אינו מכיר אותי, אני לא מכירה אותו. היה שם רק מעשה טיזרי (שאין להקל בעוצמת הפגיעה שפגע), אבל לא יותר מזה. למעשה הכל היה שם וירטואלי. אז אנא לא להגזים, לוקחת אחריות אך בבקשה... למעשה, איני יכולה לספר את כל הסיפור לפרטיו ממניעים של שמירה על המטפלת, אבל אולי בגלל זה חוסר ההבנה- גם לטוב וגם לרע... אני עדיין ברע, בחרתי לכתוב כדי לתקן את המעוות. תודה לכל אלו שהגיבו וצדקה הכותבת "ר" שאמרה שעקב מצבי המדרדר והקשה, לא יכולתי להודות לכל אחד באופן אישי, תמיד ובכל זמן. אבל תודה, מצאתי פה קולות מיוחדים, יפים, טובים ונעימים- כאלה הממלאים את הצו האתי של "אהבת לרעך כמוך".