הפרעת אישיות גבולית

אודי שלום, ראשית, נראה כי לא ברור לחלק מהאנשים כאן מדוע הפורום הפך להיות מסונן. בגלל מישהי אחת שהיתה קצת שלוחת רסן, כל המשתתפים צריכים להיפגע? יש משהו נעים בחויה הבלתי אמצעית שבה ההודעות עלו באופן מיידי לאתר. הרי לא ממש התייחסו להודעות שלה אלא קומץ אנשים מזערי שחשב כמותה. שנית, רציתי לשאול על ההפרעה הגבולית ומדוע קשה כ"כ למטפלים לטפל בה? האם ניתן לטפל בהפרעה ואלו התנהגויות היא מבטאת - באופן יותר מורכב ומפורט מזה שבדי. אס. אם? האם לדעתך ,ריפוי ההפרעה תלוי בסוג המטפל, ובעמידתו במצבי לחץ כאלו או אחרים? האם אתה כמטפל נתקל באנשים בעלי ההפרעה הזו ומה זה עושה לך? אשמח מאוד לתשובה מעמיקה בנושא.

אני דווקא מהחלק האחר של האנשים כאן, שהעדיפו לא לחזור כל זמן שהפורום היה פתוח לכל המי ומי... לא שיש לי בעיה עקרונית עם כל המי ומי, רק עם אלה ששכחו שהם לא לבד כאן. או שזכרו את זה; אבל הדרישה שלהם לתשומת לב, על חשבון כל היתר, היתה פולשנית מדי. חשבת על זה, שיש אנשים שיש להם מספיק משל עצמם, והם לא צריכים להתמודד גם עם הפרעות פה בפורום? שהפורום אמור, לפי הגדרתו, להיות מקום תומך ונעים (ולא, כמובן שלא כתחליף לטיפול או תוספת "טיפולית") ולא זירת היאבקות? אני לא רואה בהחלטה של אודי "עונש קולקטיבי", כפי שנכתב פה. מבחינתי זה רק איפשר לי לחזור... ואני מניחה שלא רק לי כפי שלאט לאט מסתבר. חושבת, שבמאזן של רווח והפסד, פורום שעובר פילטריזציה הוא אולי לא מיידי, אבל מזמין יותר ו"בטוח" יותר. סופ"ש נעים לך.

בדברי על ענישה קולקטיבית כוונתי הייתה - לאי מתן מענה על תשובותינו באותו היום ודחייתו ליום המחרת.- לא רואה את הקשר בין "סגירת" הפורום לבין מתן מענה להודעות שכן רצויות באותו היום. אנשים כאן חיכו למענה הזה הרבה זמן - כך אני הרגשתי בכל אופן. נ.ב אני הייתי מהחלק שנאבק על "סגירת הפורום" (לא בשמי הנוכחי) שהייתה הכרחית לדעתי וטוב שנעשתה גם אם באיחור מה..

היי ענת סליחה שמתפרצת.. אבל.. ברגע שראיתי את הצירוף "הפרעת אישיות גבולית" לא יכולתי להתעלם.. מצרפת קישור (מקווה שאצליח) לראיון של ד"ר יפעת כהן ופרופ' אלי זומר. הם מדברים על "טיפול דיאלקטי התנהגותי" ומתייחסים שם לא מעט להפרעת אישיות גבולית.. אני חושבת שתוכלי למצוא שם כמה דברים מעניינים, ואולי גם מענה לחלק מהשאלות שיש לך.. http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=726 מסתבר שלא קל לטפל בהפרעת אישיות גבולית, אבל זה כנראה אפשרי.. אולי היום, יותר מתמיד.. אי חושבת שרצוי מאוד שיהיה מטפל עם הרבה סבלנות, רצון ונכונות.. ואולי בעיקר מבין..ומכיל.. ואני יכולה להגיד לך מנסיון, שהקשר עם המטפל מאוד מאוד חשוב.. ואולי אפילו הכי חשוב.. יש שאומרים שהכי מעניין לטפל באנשים שיש להם הפרעת אישיות.. אף פעם לא משעמם איתם.. (חברה אמרה לי את זה, אבל אולי היא סתם ניסתה לעודד אותי :) סליחה שנדחפתי שיר

שיר שלום, מכירה על בוריה את המשנה של הטיפול הדיאלקטי- התנהגותי, כמו גם את הראיון עם ד"ר יפעת כהן, שלא ממש מחדש ולא ממש אהבתי את שאלותיו של המראיין מסיבות שלא אפרטן כאן. רציתי לומר לך ששאלתי את השאלה הזאת בעיקר כי אני לא מסוגלת להתמודד עם עצמי ועם הפצעים שנפערים בי בקשרים קרובים ובעיקר בקשר הטיפולי, עד כידי כך שאני חושבת שאני לא ניתנת לטיפול. פשוט כי אני לא מסוגלת להתקיים בטיפול- הכל כ"כ קשה עם הרגשות הקשים האלו שעולים בי- של אובססיביות, של קנאה, של כעס בלתי סביר. איך אפשר להסתדר עם זה? אני מודה לך על הנכונות והעזרה. יש לומר שאני לא מאמינה שמצבי יוכל אי פעם להשתפר. כאילו כולם בסדר ומתונים ואני כ"כ הרסנית.