תודה ושלום

מלי, רוצה להיפרד כמו שצריך אבל המילים נראות לי פתאום כמשהו יותר מדי ארכני הקורעות לחתיכות את כל ניסיונותי, מבקשות להסתלק להן בשקט. יודעת שמזה זמן לא כתבתי במשמרת שלך, קשה לי עם נשים, או שמדויק יותר להגיד – שהרוך, המילים המלטפות, החיבוק, הקרבה וכל הרגישות הזו – שהעדפתי את הבנים שפה. רגע לפני שנפרדים אעמיס עלייך מעט. את יודעת, חיי בתקופה האחרונה מזכירים לי את אחד הרגעים הבלתי –נשכחים במאדאם בובארי. הקטע שבו הגיבורה (אמה) מבקשת עזרה מן הכומר של הכפר. כשהיא עמוסת רגשי אשמה, דעתה מבולבלת, מדוכאה. כשהיא צועדת אל עבר איבוד עצמה לדעת – מנסה לעורר את האב לידי כך שיעזור לה למצוא את דרכה אל מחוץ לצרת-הנפש שלה, מנסה ומועדת. אלא שהכומר, נפש פשוטה ולא איש מבריק במיוחד, אינו מסוגל יותר מאשר למרוט את גלימת-הכמרים המוכתמת שלו, לצעוק על הסגנים שלו במבוכה, ולהציע דברי שיגרה נוצריים שטחיים. אמה הולכת לה לדרכה הנטרפת, נחמת אלוהים ואדם ממנה והלאה. מרגישה שהייאוש כבר התחיל להנחית את נקישותיו חסרות הרחמים. נו טוב חדל קשקשת. אז מלי יקרה, זו עם הטון המינורי, שלעיתים נבוך ומשתאה ולעיתים חושפני עד כדי כך שהופכת לשותפה פעילה לכאב ולצער העמוק – תודה שפינית זמן בחייך ומקום בנפשך לאנשים שמעולם לא הכרת או תכירי אך שתוכלי תמיד לזכור שנגעת בנפשם ובחייהם. מצאתי בך עוצמות של איכות ולא איכויות של עוצמה. המון הצלחה בהמשך שלום negra

נגרה יקרה. תודה על מה שכתבת לי כאן, כרגיל - עם הרבה חוכמה ורגישות. חיכיתי לקול שלך, ושמחה שמצאת את הדרך לבוא ולהפרד. בשיחות בינינו היו לא פעם חילוקי דעות ומתח. אני זוכרת מקומות שבהם אכזבתי ופספסתי אותך, ומודה לך על היכולת להשאר במקומות הלא פשוטים, להתעקש על הקשר - בינינו, ויש לי הרגשה שגם בכלל. מצאתי בך גם עוצמות של איכות, אך בהחלט גם איכות עוצמתית. מקווה שדרכיך בחיים יהיו קלות יותר, ומאחלת לך את כל הטוב שאפשר. שלך, מלי.