דוד.. בבקשה תעלה זאת למרות השעה.. פרידה ממך..

התחלתי לאכול מלפפון, עברתי לנגן על הפסנתר, ועני עדין לא רגועה. אני יודעת שאני צריכה לבא לפה, ולומר שלום. אני לא רוצה.. אוףףףףףף מילה שימושית אצלי לאחרונה.. טוב, במה אתחיל..?? כמובן – מה שהיה הכי בולט אצלך, יחד עם התשובות המחכימות והמלמדות, הוא חוש ההומר שלך. אומרים שאיתו שורדים את החיים. מה אומר ומה אדבר..? מי יתן.. אולי באמת אוכל ללמוד קצת..? אני יודעת שאני נקראת מצחיקה, אולי משום שאני כל כך שונה מאחרים, שאני מוזרה.. אך זה תלוי במצברוח שלי כמובן. למדתי גם שזה תלוי המון ברצון שלי. לרצות לצחוק.. אז אולי שווה ללמוד ממך קצת..??? (חיוך) דוד.. אני מרגישה שהפרידה המשולשת של אבאמא של הפורום הפכה להיות מועקה עבורי. לדעת שיש 'דד ליין' לכל אחד מהמנהלים, בו צריך (כי אני כמובן רוצה) להודות, לסכם. זה מתיש אותי. אבל אני רוצה. להתמודד להתמודד להתמודד. כ-ל הזמן צריך להתמודד!!!!!!!!!! בא לי לכעוס. בא לי פשוט להתעצבן על כל העולם. אבל מה? עם מי בדיוק אריב..? עם עצמי. רק אני אדפק כתוצאה ממריבה טיפשית שכזו.. מתי אהיה כבר חכמה.. האמת, שאני כבר חכמה כי אני יודעת שאני גם חכמה וגם טיפשה..! אוף. (((((((((שוב אין לי מילים.. שוב אני מרחפת.. המחשבה שלי כל הזמן בורחת. כל כך קשה לי להיתפקס עכשיו ופשוט לכתוב))))))))) דוד.. אתה זוכר את ההודעה ההיא ששלחתי לך בזמנו, ולא העלתה אותה..? אח"כ שלחתי לך הודעה נוספת ואתה חזרת אלי עם כזאת כנות.. בלתי יאמן.. בלתי יאמן.. התכתבנו.. התכתבות מרגשת. רציתי לומר לך שלא אשכח זאת לעולם. רציתי לומר שזאת הייתה חוויה של הכלה עוצמתית במיוחד עבורי – למרות שבתחילת ההתכתבות – החוויה כביכול נדונה לכישלון. רק כביכול. כי באמת הכל תלוי באיך אנחנו לוקחים כל דבר שקורה לנו.. זה נחרט אצלי. עד עכשיו אני מרגישה את תחושת אותו הרגע, בו נפגשו המילים שלנו במקום אחד מיוחד, מכיל, מאפשר. אז זהו דוד.. זקן חכמים ועיני ים תכולות.. (חיוך) היי שלום.. היי בטוב.. אני מודה לך, על היותך בכלל, ועל היותך בשבילי.. עם מבט רך, דומע, פגיעה.. אינטימי, מחייך.. עוד כמה רגעים של פרידה.. שלום ולהתראות. ~נילי~

שלום נילי כן, השעון מתקתק בצורה אחרת היום, אבל הפרידה כבר קרובה קרובה. את כתבת על המפגש הספציפי ביננו, וכמובן שהוא זכור לי היטב. עד אז, לדעתי, די גיששנו באפלה ופה ושם פיספסתי אותך ולא הצלחתי להבין. ואת צודקת, דווקא המפגש ההוא, גם בעיני, הפך למשהו חשוב מאוד, מאוד מיוחד ונוגע. ועשינו איכשהו תיקון ביחד, את ואני, תיקון שה"ביחד" שלו, בעיני, נתן לו כוח מיוחד. ואני זוכר משהו אחר קשור, את ההתלבטויות שלך לגבי כמה את יכולה ללמוד ומה הגבולות שלך בעניין הזה. ונשמע לי שאת לומדת המון, כל הזמן, וממשיכה ומתפתחת, ואני נורא שמח עבורך שזה ככה ורק מאחל לך להמשיך, וללמוד עוד ולנצל את הפוטנציאל הרב שלך. להתראות וכל טוב דוד