אין

היי מלי האמת היא ש.. קשה לי מאוד להיות כאן עכשיו, ואני גם לא ממש יודעת להגיד את מה שקורה בתוכי. אז לקחתי את המילים של שלמה ארצי. מודה ומתוודה שגם מה שלקחתי ושמתי כאן למטה, לא באמת יכול להעביר את הרגשות, התחושות, המחשבות שיש בי במלואם. אבל.. : "האם חיוך ילדותי מסתתר עוד מבעד למסך הדמעות. רציתי לומר עוד, אך כל שרציתי, קשה לבטא במילים. מה שאמרת ומה שלא הביא אותי לחשוב שהמילים שלנו נפגשות. אני כבר מצטער על מה שאמרתי. מה אמרתי לך בעצם שיש להצטער עליו. סך הכל רציתי להיות קרוב אלייך יותר. מרגיש כמו אידיוט, מרגיש כמו טיפש כשאני מצטער. אני כבר מצטער שהתחלתי לדבר. משקיף אל הדמיון ושם, שם אני רואה מה שאני רוצה לראות, אפילו מה שאין. הו את, סלחי לי על מה שאמרתי. הזמן אוזל אני שיכור אני קודר. הסוף שלי - הסוף שלנו הוא מהול בעצב, אני מרגיש כמו טיפש אבל אני מצטער. ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום. זה מה שנשאר רק כמה רגעים, הרבה בדמיון מעט בחיים. ובאופן כללי הכל עוד לא פתור. הולך לאיבוד. ואני לא רוצה כבר מאף אחד כלום. שיר על כל הקוראים לעזרה, עזוב לא רוצה להיות נעזב. שיר על הבגידות בדמיון. הולך תחת הירח רוצה לעוף. עכשיו נשארתי רק עם איזה חלום. ואני לא יודע, לפעמים משתגע. זה פאתטי כבר להאמין. תקוות. כל חיי על חבל דק. ניתק. ומוזר איך בין שמש זורחת לשמש שוקעת בים, לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם. היא בוכה והוא מוחה את דמעותיה ומנחם. חלומות דמיוניים זה כל הסיכוי לחיות, בלי להישבר כל יום כשרע. לוקח נשימה גדולה, ביום כזה עוזבים הכל. זה קורה לכל אחד, שהחולשות גוברות. אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק, יכול לקרוא שוב לעזרה. כל אחד נפגע, כל אחד נבגד, כל אחד סוחב רק את עצמו, כל אחד אוהב, כל אחד עוזב. לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר, את יודעת לא הייתי שר לך סתם כך. איזה רגש מתעורר, היא רק זקוקה לעזרה, ימים כאלה שבגוף קר אני זקוק לה נורא, ימים כאלה אני לומד ומחכה שיעברו. ימים כאלה אני נרדם ובשנתי בוכה. לא מלא תקווה, אני נושך שפתיים. מלחמת התשה לא תסתיים, היא מביאה אותי עוד שעל להזדמנות האחרונה. ימים כאלה פחות או יותר אני נלחם על חיי. איזה רגש מתעורר סבל או אבל? ימים כאלה עד שיום אחד הכל יגמר. מי יאמר ראשון סליחה קשה, קשה לנשום אוויר לא בא מן הים. הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק. ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות. זה כואב, יזה יכאב. כתב ידך הלא מוכר לי, וקולך המהפנט, שכנע אותי לצאת מהבית החם, לרחוב הקשה, אל העולם. אסור היה לי אז לפרש את סימנייך, כבר שכחתי מתי עפתי ומתי את כל חושי איבדתי כך. האם שמת לב אני בקשתי רק דברים שאין. מקומות אבודים, סימנים של אש. התבוננות פנימית, ומה שהאמנתי. מה ידעתי לא ידעתי. כמו מטורף בחדר. אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה, השתגעו התאבדו או הלכו לעזאזל, בחשיכה בבית החם- זה קורה. האם שמת לב? אני בקשתי רק... להאחז במשהו לפני שכוחותינו עוזבים בבת אחת. עכשיו תהיי גלויה כי גיליתי לך הכל. אני נכנע. איזה יום עצוב. תגידי שקר או אמת, תגידי משהו. תגידי כי כמעט שכחתי מה זה רגש, כמו שלימדת אותי, לא מרגיש אפילו יום. תגידי כי אולי נכון לא לפתח ציפיות לא לפתח אשליות. תגידי כי זה כמו מלכודת. תגידי משהו. מה שוות המילים אומר לך נזהר שלא אפגע בך. ואתה בוכה כי זה אכפת עוד. ואתה צועק ומנסה עוד. אמרתי שטות. אחרת אתה מת מרוב בדידות. ובשבריר שניה מתרסקות עיניך, ואתה נהיה אבוד לרגע, לרגע שוב אבוד, ובשבריר שניה אתה בוחר.. שוב בחיים? מתוך היסורים אתה שותק ומתחמק אחרת אתה מת צעיר. אחרי שתי פעמים טובות באה פעם שהורסת אותנו ואז זה נגמר. והכל מסתחרר כמו סוסים דוהרים תוך חדר. שמי העיר אדומים, ואת בי פוגעת. כי איך את לא באה, איך את לא באה? הנה שוב את מתמכרת לרגשות. לפעמים באמצע צחוק על הפנים, משתוללת כאן סופה, מה קורה לנו כשרע לנו בפנים? אני בא חשוף באור ומחבק אותך חיבוק שלא נגמר. ורק אחד אמר: ילד, ילד עוד תוריד את הירח בשבילם. קשה לי להתרכז, קשה להגיד חבל או לומר אולי. וצועק לירח "רד" ומאשים את העולם בכאבי. לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער." לא יודעת להיפרד, לא יכולה להיפרד. לא יודעת לגבי שבוע הבא, אולי אעלם כבר מחר. אז.. רק תדעי שאת מדהימה.. בגלל זה כל כך כואב. זה הכל. תודה על הכל, מאוד מעריכה את כל מה שעשית ונתת- לפורום בכלל ולי באופן אישי, מעריכה ומודה על ההשקעה, הנכונות, הרצון, ההבנה, ההכלה והאמפתיה האינסופיות... תודה שהיית כאן ברגעים הכי קשים, שהחזקת, שעודדת, שניסית להראות עוד צבעים מלבד השחור המוחלט שבתוכי, תודה על האמונה שלך. תודה שפשוט הקשבת. תודה שהיית כאן אחרי טיפול- שיכולתי לבוא לפה ולהתפרק מולך ואלייך. תודה על המילים החמות והמנחמות. תודה על הכל. וסליחה אחת ענקית. שיר

שיר יקרה. זוכרת את תחילת דרכנו? כתבת על האהבה לשלמה ארצי, וחיפוש המשמעות במילים של השירים שלו. ואני "העזתי" והודיתי שאנחנו מתקשרות באותה שפה. וככה, כמעט מייד, נמצאה לנו דרך זו לזו בלי מילים אבל עם כ"כ הרבה מילים... הכתיבה שלך תמיד נגעה בנימי הנפש, ואפשר היה לזהות מאחוריה את הרגישות, העדינות והפגיעות שבך. אני יכולה להבין את הכאב והקושי שאת חווה כעת, ואת התחושה שנשארת ללא בית, ללא מקלט. לא פעם הרגשתי ש"אני תפקידי לנגב לך את הדמעות", וחושבת ששתינו נפרדות כעת מהמקום הזה - אני כמי ששם לנגב את הדמעות, ואת כמי שהפקדת בידי את התפקיד החשוב והמשמעותי הזה, ולקחת את הסיכון שבלסמוך ולהעזר במישהו אחר. אני מכבדת את הרצון שלך להתאים את קצב הפרידה למה שנכון לך, ועם זאת מקווה בכל זאת שתזכרי שאני עדיין כאן, ומזמינה אותך להמשיך לשתף בתחושות וברגשות סביב הפרידה. וכמובן, אני מודה לך מאוד על שבתוך הכאב וייסורי הפרידה מצאת גם מילים חמות אלי. תודה רבה, עבורי יש לזה ערך שקשה לבטא במילים. ולסיום קטן, ממני אלייך - אני קרוב בשיר כמו הנשימה, באהבה נפתח, ונסיים במה? ונסיים במי? אולי בך, אולי בי? אולי בלי מילים, אחרי הכל, עכשיו את שיר שלי. להתראות, מלי.