סוף ...

היי , ואו יש המון דברים שהייתי רוצה לכתוב אני פשוט לא כל כך יודעת איך לנסח נכון את הדברים אבל אני אנסה , דבר ראשון אני גם מהמכורים למקום הזה , אני חושבת שבאמת המילים שלכם ובמיוחד שלך מצאו דרך להגיע ולגעת גם מאחורי המסך , ולפעמים אפילו הרגשתי שאתם מצליחים להבין יותר מפסיכולוגים לא וירטואלים . אבל מה שקצת ציני כאן , אני חושבת שהמקום הזה מלא באנשים שאחת הבעיות הגדולות שלהם בחיים זה חרדת נטישה (ואני אחת מהם ) , ולנטוש ככה ביחד זה באמת קצת מכעיס (למרות שאני לא יודעת לכעוס ) , אני חושבת שחלק מהסיבות שהטיפול שלי לא מתקדם זה בדיוק בגלל הפחד הזה שעובדים עלי , שזה לא אמיתי , ושהנה עוד רגע זה ניגמר - וכאן זה פתאום קורה וזה קצת מרגיש לא פייר . שבוע שעבר כתבתי הודעה והיא פשוט נעלמה לה במרחב הוירטואלי ואתה רשמת שזה לא טוב שהודעות נעלמו - והנה עכשיו אתם הולכים להעלים את כולם - למה לגרום לאנשים להאמין שיש שם מישהו שזה באמת חשוב לכם - אם בפנים החלטתם שזהו שאתם רוצים לעזוב . הייתי כועסת אם הייתי יודעת איך , קצת עצובה וקצת "שמחה" שאני מפחדת להתקרב - כי זה באמת יכול להיות כאוב. אבל מעבר לעצב אני באמת רוצה להגיד לך באופן אישי תודה על הרבה מילים שעזרו לי , גם אם לא תמיד נכתבו אלי , אני באמת חושבת שאתה והמקום הזה תרם המון , והיה פשוט כיף גדול לקרוא אותך יהיה מוזר פחות לחכות להגיע למחשב , ושיהיה לך המון בהצלחה .

שלום * את כותבת על הקושי להתנסח, אבל לטעמי המסר שלך עובר בצורה ברורה ונוגעת. אני מסכים איתך במאה אחוז שהפרידה מאיתנו נוגעת במקומות של הפחד מנטישה, עם כל מה שנקשר אליו (שאלות של למה, רגשות אשם, כעס - מבוטא יותר או פחות ועוד). ויש בזה משהו, אני לא בטוח אם ציני, אבל כן עצוב, ואולי אירוני, שבמקום אליו מגיעים גם אנשים שהנושאים הללו מעסיקים אותם במיוחד, יש גם פרידות כואבות וסיומים. אני חושב שזה לא משהו שניתן להימנע ממנו, אבל זה לא מרכך בעיני את הרגש ובטח שלא מהווה איזו התנסות שחשוב לעבור ולגדול ממנה בהכרח. כרגע זה נראה לי בעיקר כואב ומכעיס ועצוב. אבל אני כן רוצה להתייחס לנקודה אחרת והיא ההשוואה ביננו לפסיכולוגים לא וירטואלים. זה נושא שעלה לא פעם ואני מהרהר בו עדיין. נראה לי שיש משהו מפתה באמונה שעולה פה לעיתים שהפסיכולוגים פה יכולים יותר להבין או להרגיש מאשר המטפל האישי. אבל זה נשמע לי כמו אמונה שאני לא באמת קונה אותה. אני חושב שיש רמות הבנה במפגש האישי שבכל זאת, ולמרות כל הקרבה פה, יכולות להיות רק במפגש האישי. ויש משהו קל יותר עבורנו לשבת בנוחות מול המחשב, ולהתייחס לשאלות ונושאים שונים מבלי להכיר את כל התמונה..מניסיון - כשזה לא במחשב זה קשה יותר. אבל גם אולי יותר קרוב ויותר "אמיתי". וזהו עוד הבדל - פה בפורום אנחנו לא באמת מטפלים. והיכולת לסמוך עלינו כמשהו יציב וקבוע היא באמת פחות ברורה. ובטיפול היא בכל זאת ברמה אחרת. אז זה לא שבטיפולים אין סיומים פתאומיים, או אילוצים, אבל רמת הבטחון והיציבות שם היא אחרת, וזה הנקודה המרכזית לטובת טיפולים פנים אל פנים, לטעמי, נקודה שגם יכולה לאפשר לסמוך ולהתקרב שם, בדרגת בטחון מציאותית גבוהה בהרבה מאשר פה. זהו, מעבר לכך, באמת תודה על המילים החמות. טוב לי לקרוא שתרמתי ואני ממש שמח לשמוע שהייתה לכך משמעות עבורך. זה עושה הרגשה טובה. להתראות דוד

שוב אני , כן זה ברור שזה יותר פשוט לכתוב תשובות במחשב שלא מערבים כל כך הרבה רגשות , שהקורא יכול לפרש את התשובה כמו שהוא רוצה , ואין עוד ועוד אלמנטים אחרים שיש בטיפול , אבל בכול זאת בתחושת בטן שלי אתה מצליח להבין יותר מאשר בטיפול שלי , ככה אני מרגישה אני לא מכלילה את ההצהרה הזאת על כל הטיפולים והמטפלים הפיזים והווירטואלים , מזל שאתה לא המטפל שלי נראה לי שהייתי מפתחת אלייך תלות נוראית והיה מעורר בי בטח קצת יותר כעס במקרה של נטישה :) באמת יהיה עצוב לוותר על העולם הווירואלי הזה - ושוב תודה על כל המילים שתרמת כאן בכל התקופה ...