דרור

דרור היקר , מה שלומך? .. זה מרגיש שככל שאני מתחזקת , נפתחת, מרגישה מעט הקלה .. ומשתנה כאילו גדל בתוכי במקביל החלק הזה שרוצה להפסיק הכל , לנוח , לעצום עיניים. כאילו שהחלק הזה בתוכי מתעצם משום שקשה לי להביט במציאות שממנה באתי השילוב הנוראי הזה .. של אבא טוב .. שהופך לגבר פוגע .. בעצם אבא קרוב שהופך לגבר זר, חיים שלמים בבית שהיה חסר גבולות לחלוטין.. ואינאמא עצום שנחווה בתוכי .. זה שילוב של ידע והכרה חודרים וכואבים בתוכי בצורה בלתי נסבלת. זה מרגיש כמו אגרוף ישיר למפתח הלב. להביט לכל זה בעיניים ..ולהמשיך במקביל להאחז בחיים .. זה הזוי .. זה אבסורד.. לפעמים אני תוהה איך באופן פרדוקסלי ..נראה וככל שאני מרגישה את איש השיחות שלי קרוב אליי .. כן אמנם בתקופה לא קטנה ..כמעט 3 שנים ככל שאני מרגישה יחסית בטוחה אצלו , מוגנת .. שמורה .. גדלה החרדה העצומה שבי ..מקרבה , אמון , נטישה ואז אני הופכת למשהו אחר .. אני מתרחקת ממנו , הודפת אותו , ומנסה לפגוע בו .. אני הופכת לשטן בהתגלמותו - לילדה הרעה שהייתי.. ככל שאני מרגישה שהוא שם בשבילי ..והוא שם.. ככל שאני מעבירה אותו אלפי בדיקות / בחינות .. כדי לבדוק את טיב נוכחות מולי ..(ממש מסכן.. ) בו בעת ..גדלה בי חרדה מטורפת שמא הוא גם יהפוך מאדם ככ משמעותי ויקר עבורי לזר ..פוגע .. אני חרדה ככ שמא אאבד את הקשר הזה שבניתי מולו בככ הרבה "דם ויזע".. כל הקשר הזה שנבנה שם ביננו ..יחד .. חרדה כאילו הכל שם ישבר יזוז.. יתפרק . אתה יודע דרור , יש כאלה שיוצאים למסע מסיבות ככ שונות .. מסיבות של חיפוש אחר ..ממון , השגים , הצלחות .. מסיבות של להכיר אנשים שונים .. תרבויות .. ואני .. מה אני ?.. מי אני ?... אני יצאתי לחפש את עצמי במסע אל ?... - עבר הלא נודע ?..! לחפש את עצמי מחדש? למצוא את הילדה האבודה שבתוכי. אני יצאתי למסע הזוי ומוזר .. בו אני מבקשת להיות שוב שרית האמיתית שבי . לפני כמעט 3 שנים לא ידעתי ... לאיזה מסע אני הולכת להכנס .. לא ידעתי שאכנס למבוי כזה מפחיד וכואב . היום אני מבינה ככ הרבה . היום אני יודעת ככ הרבה . ועדין לא מצליחה לומר המון דברים. המון דברים שנפתחו בי בגלל הטיפולים והתגלגלו בי .. שינו אותי והפכו אותי לממש בל היכר .. לשרית אחרת. כזו שאני מפחדת ממנה . כזו שקשה לי לקבל אותה. אני תוהה .. כמה זמן עוד יארך המסע הזה .. אל עבר הלא נודע ? האם המסע הזה הוא בכלל "פרי הדימיון שבי " (כמו שאמרו לי שהייתי קטנה) .. דרור, כל החודש האחרון הזה , עם מעבר הטיפול למקום אחר, עם כל הכעס והתוקפנות שעולים בי בטיפול אל מול המטפל , כל הפחדים והספקות והחששות האלה .. אני מרגישה פשוט תקועה שם.. ואין איך למשוך אותי . . המחשבות שלי מפוזרות . לא הצלחתי להביא את עצמי אפילו לכאן בכתיבה .. לא מצליחה להביא מלבד כעס כלום לחדר הטיפול . כאילו משהו השתבש בי . חוסר מיקוד טוטאלי .. המילים תקועות .. כאילו ויוצא רק גמגום. כאילו זוכרת ולא זוכרת .. עולה על זכרונות .. מעגלת פינות .. לא יודעת מה קורה לי .. עומס?... הוא בכלל מאמין לי ?.. לכל מה שעובר עליי? אני מבוהלת. מעצמי . מהתהליך . מהמטפל . אני לא מצליחה להגיד לו את זה כמו שצריך. רק הגוף כואב לי אצלו . ואני ככ צריכה אותו .. ובמקום זה אומרת לו " דיי ב' .. דייי..מיצינו תטיפול .. אתה לא יכול לעזור לי .. אתה מאיים עליי , מפחיד אותי .. וכו'".. מה קורה לי דרור..? ואיך זה שאני מצליחה להביא את עצמי ממש כאן עכשיו מולך להסביר .. ולגעת במה שבאמת כואב .. ואצלו .. בטיפול שהיה אתמול..כלום???? רק כעס, כאב , אשמה .. זעם...ותסכול אוףףף. נמאס לי. שרית

שרית שלום, אני ש ומע אותך מאוד כואבת, מבוהלת ומבולבלת. את מצביעה על התחושה שלך שככל שאת מתקרבת את מרגישה את הפחד עולה בך. אבל למרות שכתבת שאת לא מצליחה לעשות סדר במחשבות בכל זאת הצלחת להביא מחשבה שנראית לי חשובה מאוד, המחשבה שאת מפחדת מהקרבה ממנו דווקא מהמקום שחושש שגם הפעם הקרוב לך ביותר יפגע בך באופן המשמעותי ביותר. את מבינה את זה ומבקשת ממנו להתרחק כדי שלא תפחדי. אני מבין את הפחד שלך, ונראה לי חשוב להיעזר בהבנה שלך על מנת לראות לא רק את נקודות הדמיון המבהילות, אלא גם את נקודות השוני. וגם אותן את מסנת - את זו שיצאת למסע הפעם. את זו שמחפשת להבין, לדעת, וגם להתקרב. הפעם הקשר נוצר, לאחר זמן רב ומבחנים רבים, בשונה מאז שהקשר היה קיים ונפגע בכל פעם. אני לא יודע מדוע כאן את מרגישה שאת יכולה להתבטא יותר, כנראה כי גם כאן הקרבה ולכן גם החשש נרדמים כקטנים יותר. דרור

מתוקה,תחזיקי מעמד,רוצה לומר שאת נראית ונשמעת היטב כאן ואני בטוחה שגם אם זה לא נראה לך אז גם מול המטפל המיוחד שלך,הלוואי והייתי יכולה להקל על הכאב הבלתי הגיוני שלך הלוואי והיית מצליחה להשתחרר מהפגיעה הארורה הזו שעשו לך אני מאמינה שאת תצליחי להגיע למקומות רכים יותר עוקבת אחריך כאן שנתים קוראת ומפעם לפעם נפעמת מכוחות הנפש שלך מהיכולות והמסוגלות להביא את עצמך בצורה כלכך כואבת וחשופה לפורום ולהשאר עוד חזקה אני מבקשת רשות לחבק אותך.מותר לי? חברה קבועה שאכפת לה